מהלך חייו:

אדם אילייב נולד ב-13/08/2001 בבית החולים ברזילי, בן בכור לזיוה וארתור אילייב ואח לדניאל. כשמו של האדם הראשון כן הוא, הנכד הזכר הראשון במשפחה. בגיל שנתיים הוא והוריו עברו לגור בניו יורק שבארה״ב, שם נולד גם אחיו דניאל. כאח בכור, אדם אהב מאוד ודאג לאחיו הקטן ומערכת היחסים ביניהם הייתה חזקה וראויה להערצה. בילדותו ובנעוריו אדם התאמן בג׳ודו, הגיע להישגים והחשיב ימי תחרויות כ-״ימי כיף״ שלו ביחד עם אביו, ארתור. השניים חלקו המון מכנים משותפים והעיקרי שבהם הוא ההומור והיכולת להאיר כל אירוע חברתי בנוכחותם.

כעבור מספר שנים חזרה משפחת אילייב לישראל והתגוררה באשדוד, בה מתגוררים גם יתר בני המשפחה המורחבת ואדם המשיך לגדול במעטפת אוהבת ומחבקת. אדם למד בבית הספר היסודי ״שקד״ ובבגרותו בתיכון ״מקיף ח׳״ שבעיר. את לימודיו התיכוניים הוא סיים בציונים גבוהים במגמת אלקטרוניקה והתגייס לצה״ל בתפקיד טכנאי כיפת ברזל. כשהשלים את שירותו הצבאי, החל לעבוד במפעל של משפחתו על מנת לחסוך לתוכניתו - הטיול הגדול. אדם לא ידע עדיין מה ירצה לעשות ״כשיהיה גדול״, אבל אולי העובדה שהיה הנכד הבכור מבין תשע עשרה נכדים שאהב לעשות בייביסיטר לתינוקות ולצעירים שבהם – הביאה אותו לדבר על בניית משפחה ולהביא ילדים, למרות גילו הצעיר.

כבר מגילאי ילדות ניתן היה לראות שמדובר בילד שמח וקופצני וכך היה גם כשגדל – הפך לצעיר טוב לב, אופטימי ומלא בנתינה ואהבת חינם. הוא תמיד עזר, סייע לכולם – החל מאישה זרה מבוגרת עם שקיות של קניות ועד לשילוב ילדים שעברו חרם בשכבה לתוך קבוצת החברים שלו. הוא היה אהוב על כולם אך תמיד זכר גם להשתמש באהבה הזו שקיבל כדי להקרין אותה החוצה ולהעניק אותה לכל מי שנקרה בדרכו.

אדם חי לפי המנטרה: "לחיות את החיים במלואם דרך צחוק וחיוביות". הוא האיר כל חדר באמצעות החיוך וגומות החן המיוחדות שלו; אהב לאהוב, לרקוד, לעזור לכל מי שנקרא בדרך ובכל הזדמנות, לא התעכב על הבלי החיים. הוא ניצל כל יום לשמח ולשמוח, מלאך אמיתי בעולם זה. כל אחד שמדבר עליו, מתאר אותו כחבר הכי טוב שלו, כי כזה אדם היה, נתן הרגשה מיוחדת וחמימה לכל אדם שהוא. הוא היה מגנט של אנשים. הוא היה הפסיכולוג, הסטנדאפיסט והדיג׳יי הבלתי רשמי בכל מפגש חברתי או משפחתי. הוא נהנה ממוזיקה והאמין באנרגיות והרמת המורל - זה שמכין מראש את רשימת השירים שישמעו באותו היום - וכך היה משתמש בזה כדי להכווין את כולם לאווירה בה היה רוצה שיהיו; הוא היה זה שמגיע עם סיפור מרתק ששמע או בדיחה חדשה שחיבר. כמו כל בחור צעיר בן 22, אהב לחגוג ולצאת למסיבות, ומכאן גם מצא את עצמו במסיבת הנובה. הוא בעיקר אהב את בת הזוג שלו שני אמין, את משפחתו ובייחוד את אחיו הקטן – דניאל.

משפחתו הייתה רוצה שייזכר כאדם אדיב, טוֺב לב, אמפתי ומאושר - כפי שהיה. אדם הביא כל כך הרבה אור, קסם ואנרגיות מטורפות לכל מקום שהגיע שזו הדרך הראויה לזכור אותו. צעיר וחזק, שמח וקופצני, אוהב ונאהב. צוואתו הבלתי כתובה הייתה להמשיך את דרכו האופטימית, האדיבה והשמחה. לא סתם אלוהים העניק לו גומות, כי הוא לא הפסיק להשתמש בהן וחייך לכולם בכל הזדמנות. אהבתו תיזכר לרבים ולכתו מצווה להיות בני-אדם טובים יותר, בזכרו ולהנצחתו. משפחתו וחבריו מאמינים שזה הדבר שהוא היה רוצה לראות מהמקום בו הוא נמצא היום.

נסיבות מותו:

אדם נסע יחד עם בת הזוג שלו, שני אמין – אף היא תושבת אשדוד - למסיבת הנובה. בבוקר שבת ה-7.10.23 כשהחלו להישמע האזעקות בשל ירי הטילים על ישראל, החליט הזוג שלא לחכות וכמעט מיד יצא עם רכבם בכוונה להגיע למקום מבטחים. אימו של אדם, זויה, טלפנה אליו ללא הפסקה ובתחילה עוד שוחחה עימו ואדם ענה שהם בדרך. כעבור כמה דקות, כשהתקשרה שוב, שני ענתה במקומו לשיחה וכך נודע שאדם נוּרה ולכל הפחות הוא מחוסר הכרה.

ארתור, אביו של אדם, חייג אליה שוב ושני ענתה לשיחה בקול מפוחד. הוא ביקש ממנה להעביר אליו את מיקומם כדי לצאת אליהם וכך היה. שני, למרות המצב הנורא אליו היא נקלעה יחד עם אדם, שלחה לו את מיקומה על מפה דיגיטלית. בעקבות המפה, יצא ארתור לקראתה ונהג לכיוון כביש 232. אלא שהכביש נחסם כבר בידי שוטרים שלא אפשרו לו את המעבר לעבר יקיריו. במצב עניינים זה פנה ארתור לבית החולים ברזילי על מנת לנסות ולהבין האם הזוג שכנראה נפצע מצוי שם, והבין שלא. הקשר עימם אבד. כעבור שלושה ימים קשים מנשוא של חיפושים ותקווה כלשהי לבשורות טובות, נודע למשפחה על הימצאו של אדם כבר לא בין החיים. אדם ובת הזוג שלו שני, נרצחו יחד על ידי מחבלי החמאס וגופתם נמצאה לצד רכבם בשולי כביש 34. לימים, במיקום בו נפלו הצעירים הועמד שלט להנצחת זכרם. אדם אילייב הי"ד הובא לקבורה בתאריך ה-10.10.23 בבית העלמין באשדוד.

חברים מספרים:

״השירות הצבאי שלי לא היה נראה אותו הדבר בלעדיו, הייתה לו יכולת מיוחדת כזו כשמצד אחד ידע גם להקשיב לי ולתמוך ברגעי משבר ומצד שני גם להצחיק ולהשכיח ממני את הצרות.״

״אני לא נוטה לשתף את הרגשות שלי בדר״כ, במיוחד שבתור גברים יש ציפייה כזאת מאיתנו להיות חזקים ורציניים, אבל עם אדם תמיד הרגשתי בנוח. ידעתי שאני יכול לפרוק לו את כל מה שעל ליבי והוא יעזור לי וייתן לי בדיוק את העצה הנכונה.״

״תמיד הערצתי את אדם על זה שהוא לא מתעכב על רגשות שליליים, הוא לא נטר טינה, לא ידע לקנא או לשנוא. הוא תמיד העדיף להקליל סיטואציות והיה מעניק מעצמו הכול העיקר שלא לפגוע באחר. אדם היה הדמות המרכזית בכל מקום שהוא הגיע אליו, הוא הפך כל סיטואציה למוארת וחיובית, השרה רוגע ופתר גם את המצבים המורכבים ביותר בדרכי נועם ואכפתיות, לא לאהוב אותו היה פשוט בלתי אפשרי.״

היינו קרובים מאוד, מגיל 13 עברנו כל שלב בהתבגרות שלנו יחד. אני בטוח שכל מי שתשאלו אותו, יספר על כמה אדם תמך בו ועזר לו אבל אני רוצה לספר עליו דווקא משהו מהצד ההפוך.

זכור לי מקרה כשנפגשנו יום אחד והוא החליט לשתף אותי בכמה קשיים שהוא עובר. זה לא אופייני לאדם, מי שמכיר אותו, יודע שהוא אחד האנשים השמחים ביותר בעולם הזה. הוא בדרך כלל זה שסופג וסופג ובפעם ההיא הוא זה שסיפר מה שעובר עליו ואני עשיתי את מה שלמדתי ממנו – נתתי לו לפרוק, הוצאתי אותו לסיבוב התאווררות בים וניסיתי להציע לו כמה עצות טובות. פתאום היה רגע שהתחילו לזלוג לו דמעות והוא אמר לי ״תודה שאתה חבר אמיתי, אני בחיים לא אשכח לך את זה, אתה אחי״ ונתן לי חיבוק מוחץ. הוא לא לקח כמובן מאליו אף אחד בחיים שלו ואף מעשה טוב כלפיו, הוא העריך את הכול״

אחיו הצעיר

״אדם, אחי הגדול והאהוב היה בנאדם מלא שמחה, אף פעם לא הכרתי מישהו שכל כך אהב את החיים, כל מה שהוא רצה לעשות זה להנות, לשמח ולצחוק.

למרות הזמן הקצר שהיה לי לצידו, זכינו לחוות את כל החוויות ומכל הסוגים.

אנחנו רק שני אחים ולכן גם מאוד קרובים. ההפרש בנינו של 3 שנים בלבד, והיינו עושים הכול יחד אבל גם היינו ממש הפכים. הסיפור הקבוע אצלנו במשפחה זה כשהיינו רבים בילדותנו, לא היה צורך ללכת להורים בשביל ״בוררות״. אדם כבר בתור ילד היה נטול אגו ואני בדיוק ההפך ממנו, כך שכל וויכוח או ריב, הסתיים בוויתור שלו עבורי, התנאי היחיד שלו היה; ״אוקיי קיבלת, אבל אתה חייב לחייך עכשיו״. זה המשיך גם לאורך כל בנות הבגרות שלנו ועד יומו האחרון.

אדם היה חבר הכי טוב שלי, איש הסודות שלי, היחיד בעולם שיכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות ולא יכולתי לבקש אח גדול טוב ממנו.

אני אתגעגע לצחוק המיוחד שהיה לו ולחיוך היפה שלו ובמיוחד לגומות שלו.

אני אתגעגע לערב סרטים ופיצות שלנו עם אמא כל בכל מוצאי שבת.

אני אתגעגע לערוך איתו שולחן שישי ולריקודים הספונטניים שלנו עם אמא בזמן הבישולים שלה ולכל ההתקפי צחוק שלנו יחד, הם כל כך חסרים לי.

לקחו לי את החצי שלי באותה השבת, לא אפסיק להנציח אותך ולאהוב אותך.

אני וההורים מבטיחים שרק נתחזק מכאן, אוהבים אותך כל כך אדם שלנו, מתגעגעים כל יום.

 שירים שאהב:

באנגלית- pink+white (frank ocean)

בעברית- אהבה (אושר כהן)