מהלך חייו:

דביר רחמים שכונה גם "דביר הגדול", נולד ביום 27/7/2000 בבית חולים קפלן שברחובות – להוריו חגית ודוד. היה אח בכור לאחיו נועם (22) ואביתר (19). הוא גדל והתחנך באשדוד - למד בביה"ס היסודי "רעים" ובתיכון מקיף ד' במגמה עיונית. דביר, מלאך בדמות אדם, תמיד שם את טובת האחר לפניו מקטן ועד גדול.

הוא היה חייכן, שמח, רגיש ומלא חיים. תמיד הציע את עזרתו בחיוך ענק וכובש. היה אדם חרוץ שהשיג את מטרותיו בכל דרך אפשרית גם אם קשה, ולא ויתר לעצמו. לכל מקום שנכנס, הכניס עמו אור גדול, תקווה ואמונה.

דביר התנדב בעמותה לילדים עם צרכים מיוחדים. הוא עשה מכינה מעורבת "ארזי הגליל" לפני שירותו הצבאי, התאמן ב"אחרי" וב-"אסא" על מנת לשפר את כושרו הגופני. הוא התגייס לגדוד 601 של ההנדסה הקרבית והיה גאה לשרת את המדינה בכבוד. לאחר שחרורו מצה"ל עבד כשליח על מנת לשלב עבודה ולימודים. הוא היה אמור להתחיל לימודי פסיכולוגיה ובעתיד רצה להיות פסיכיאטר ולעזור לבני האדם ולסביבה.

דביר האמין בטוב ובמעשים טובים, בצניעות ובענווה; היה איש של מעשים ופחות של דיבורים. תמיד הוא נהג לומר: "תהיה האור שאתה רוצה לראות באחרים". הוא אהב מאד את משפחתו. דאג לאחיו בכל דבר ועניין. תמיד כיבד את הוריו באהבה ונתינה אין סופית. דביר אהב ספורט - כדורגל, ריצה והליכה למרחקים. הוא אהב בעלי חיים והיה חבר ל"שוקו" הכלב שלו שתמיד טיפל ודאג לו.

דביר אהב מוסיקה על כל גווניה ובעיקר מוסיקת טראנס. הוא אהב לרקוד עד כלות, אהב אנשים, חיים ותמיד הייתה שמחה בליבו גם כשהיה קשה. החיוך לא מש מעל פניו לאורך כל שנות חייו.

דביר היה בעל ערכים טובים ורודף שלום. הוא היה חבר של אמת בעל נתינה אין סופית וחיוך כובש. דוגמה ומופת לאנושות. היה אמיץ וגיבור; לא פחד מדבר ולא כאב מדבר. לכתו מהווה אבדה גדולה למשפחתו, לחבריו, למכריו ולעולם בכלל.

נסיבות מותו:

בשבת של ה-7/10/2023, דביר - שמאוד אהב מוסיקה וריקודים - יצא למסיבת הנובה ברעים יחד עם חבריו הטובים משירותו הצבאי, סהר אשואן וליאב אסייג. הוא מאוד התרגש לקראת המפגש איתם וביחד יצאו למסיבה ממנה לא שבו בחיים.

כשהחלה מתקפת הטילים, דביר התקשר אל אמו חגית בשעה 06:39, אמר שיש צבע אדום והם מתקפלים. בשעה 07:32 שוב התקשר וציין שיש פצועים ופצועות והוא מפנה אותם לקבלת טיפול רפואי על אלונקות לכיוון האמבולנס, אבל הדרך חסומה מכלי רכב.

בשעה 8:07 דביר התקשר בפעם האחרונה וציין שהמצב חמור. באותה השיחה, דביר ציין שראה שני טנדרים לבנים מלאים במחבלים חמושים לבושים מדי צבא שיורים לכל עבר. אמו שמעה ירי מסיבי ממש. קולות מלחמה של שדה קרב. דביר הספיק להגיד "אמא אמא" והשיחה נותקה.

מאותה השיחה האחרונה דביר לא ענה לטלפון. מאוחר יותר הוא יצר קשר עם המשפחה בווטסאפ וכתב: "אם אני לא אצא מזה חי, תדעו שאהבתי אתכם. אני אוהב אתכם בלי סוף. אתם הלב שלי". בהמשך, נפרד בהודעה גם מחבריו הטובים: "אם לא אצא מזה חי, תדעו שאהבתי אתכם אחים שלי".

בהתכתבות עם אבא שלו דוד, דביר כתב: " אני מתפלל לאלוהים מרגיש שהצבא מנצח." הוא האמין שהכול ייגמר וישוב הביתה במהרה. חבר שראה את דביר מפנה פצועים, הפציר בו להיכנס לרכב ולברוח אך דביר סירב בטענה שחייב לפנות את חבריו הפצועים.

התכתבות אחרונה עם דביר הייתה בשעה 08:54 בקבוצת החברים: "אני מפחד למות", "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד". דביר נעדר 5 ימים בהם חיו בני המשפחה בדאגה נוראית ובחוסר וודאות. בבוקר יום רביעי 11/10/23 בשעה 09:35, איש מחברת קדישא התקשר למשפחה ובישר שיש זיהוי ודאי של דביר ומאז, אותה הבשורה המרה והקשה מנשוא, טרפה את קלפי בני המשפחה והחברים תוך שבירת לבבות לרסיסים. דביר נקבר בבית העלמין באשדוד והוא בן 23 במותו.

חברים מספרים:

עילאי דוסטר: דביר לימד אותי שפחד זה רק בראש ושלצחוק על החיים זה ערך עליון. 9 שנים של ישיבות, שטויות, רחבות, מסעות בארץ ובעולם, הכל מלווה בחיוך הכי רחב ובחיבוק הכי חם וחזק גם אם התראינו לפני שעה. מגנט של אנשים! כח על שהסובבים שלו זוכרים ממנו.

ברק מיכאלי: לחברות שלי עם דביר יש שני צדדים. צד לשטויות הכי מטורפות שהעזתי לעשות בחיים בזכות דביר וצד הכי עמוק של שיחות רציניות. דביר נשמה שמלווה אותך בחכמת חיים שאין לה תחרות ייחס לכל אדם משמעות עם חמלה שיש רק לו. מקור השראה לכל הסובבים אותו.

דרור בכנדר: דביר בשבילי הוא סמל לשני ערכים מאוד חזקים, אומץ וחברות. תמיד ידע להיות אתך בדברים הכי קשים והראשון להיות בכל דבר בטוב וברע. אוהב ומתגעגע חבר.

ליפז בן שטרית :כל מי שהכיר את דביר זכה בשיעור איך לקחת את החיים, ליהנות מהפשטות ולשחרר מה שלא בשליטתנו. הוא ידע לומר את המילה המדויקת שתכניס אותך לפרופורציות ולחייך את החיוך המדבק שלו שיגרום לך להבין שהכל קל והכל שטויות.

בן צוק: דביר אהב לאהוב, זה הדבר הכי חזק בו. אהבה זה הדבר הכי חזק בו. אהבה ללא גבולות ותמיד הראה אותה, היה תמיד שם בשבילך גם שלא ידעת שאתה צריך אותה, היה כתף תומכת עם חיוך שגורם לך מיד לחייך בחזרה לעולם.

אסף נרדע: אהבת חינם עבור דביר הייתה ערך עליון שהשרישה בי חלק ניכר בחברות. לימדת אותי לאהוב ללא דופי ושוני כל אדם, הערכים של דביר היו לי סמל להערצה. אפשר לומר שהמסע והתמודדות שעברנו יחד לבד בעיר אילת המרוחקת ביותר בארץ נתנה לי פרספקטיבה ייחודית על החיים שאותה בחרתי לאמץ. תודה שלקחת חלק ניכר ומשמעותי בחיי.

נדב דרוקר: 20 שנה אנחנו חברים, דביר הראשון שלימד אותי מהי חברות אמת תמיד לצידי ברגעים קשים, הוא הקשיב לכל הבעיות של כולם. ידע ליהנות מהחיים ולטרוף את העולם, תודה שהיית אח שלי מתגעגע לנצח אחי אהובי.

חן מור: לתאר את דביר בקטנה זאת משימה קשה. הלב שלו מאיר דרך עיניים טהורות ,החיוך והשמחה האירו בכל מקום שניכנס אליו. תמיד ידע לכוון לתת עצה טובה בשעות קשות. שמחה מדבקת ,ערך עליון אצלו הוא ערך הנתינה, תמיד שם את כולם מקום ראשון. אין ולא יהיה כמוהו, לנצח בלב שלי.

אליאל בן שטרית :דביר היה דמות שחייב לשחזר עוד ועוד כמוהו. לב זהב, חבר נפש, הכי מצחיק בחבורה, לוקח הכל בקלילות ובחיוביות, היה כיף לדבר איתו על הכל , תמיד הרים, חיבק ,ועורר שהיה צריך להיכנס לפרופורציות , תמיד היה שם בשביל כולם .

אביב טל: דביר, חיוך שלא נגמר, שמחת חיים, אהבת חינם, כל מה שלא ניתן למצוא היום אצל אנשים. הוא לימד את כולם איך באמת חיים.

עדן אדרי :דביר חבר אמת, תמיד ידע לתמוך היה עושה הכל כדי לגרום לך לחשוב אופטימי וחיובי הוא מסביר בחיוך ובאהבה אין סופיים. דביר אהבה טבע, טיולים, מוסיקה עם חברים ללא חשבון לזמן. הוא פשוט נהנה מכל רגע בחיים.

ליאור רואס: דביר היה חבר אמת, לימד אותי ואת כולם מהי שמחה אמתית - אהבת חינם אמתית, ידע לחוות את הרגע ולהעריך הכל, תמיד חובק את החיבוק העוטף שלו שאי-אפשר לשכוח והזכיר לכולם כמה הוא אוהב אותם. היה חבר מדהים, אישיות נדירה, שותף לדרך ולמסע.