מהלך חייו :

סמ"ר אילי גמזו נולד באשדוד בי"ד בחשוון תשס"ג, 20.10.2002, ילד שני להוריו אליזה ושמואל, אח לליאל יואל ולליעם אהרון. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בבסיס תל־נוף לצורך תפקידו של אביו, וכשהיה בן 12 חזרו לאשדוד, ובה גדל והתחנך.

אילי החל את לימודיו בבית הספר היסודי "בראשית" וסיים בבית הספר "קשת". את לימודי החטיבה והתיכון סיים בהצלחה רבה ב"מקיף ט'" אשדוד במגמת הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים. הוא היה אהוב על המורים, תלמיד חרוץ, חבר טוב שאוהב לעזור לזולת, והקרין סביבו שמחה תמיד. אילי המשיך לכיתה י"ג, ואף סיים אותה בהצטיינות, אך החליט לא להמשיך כדי להתגייס לצה"ל כלוחם.

אילי בלט בכישוריו החברתיים, נהג ללכד סביבו חברים רבים, לבלות ולטייל בארץ לאורכה ולרוחבה. אחת האהבות הגדולות שלו הייתה כדורגל, הוא היה שחקן פעיל בקבוצת הנוער של "עירוני אשדוד", ואף זכה איתה בשלוש אליפויות ברציפות. אילי היה אוהד מושבע של שתי קבוצות כדורגל – בית"ר ירושלים, אותה עודד במגרשים במשך שנים רבות, וברצלונה. השיא מבחינתו היה כשנסע לראות משחק של ליגת האלופות שבו שיחקה קבוצתו האהובה ברצלונה נגד פריז סן ז'רמן, נסיעה זו הסבה לו אושר גדול. אילי גם אהב לשיר, לרקוד וללכת להופעות של הזמרים: אייל גולן, עומר אדם, הודיה, פאר טסי, עידן עמדי ועוד...

אילי ניצל כל רגע בחייו, עטוף בחברים ובמשפחה שאוהבת אותו, ואיש לא יכול היה להישאר אדיש לחיוכו היפה ולשמחה שפיזר סביבו. הוא היה אוהב אדם, רודף צדק ושלום, ידע לקבל את השונה והקפיד על כיבוד אב ואם. אילי האמין בזכותנו להגן על הארץ. המוטו שלו היה, "חייכו, כי חיוך זה שמחה, ושמחה היא הכוח להמשיך".

ב־2.8.2021 התגייס אילי לחטיבת הצנחנים, הוא שאף להיות הכי קרבי שיש ואף יצא לגיבוש סיירות. בעקבות פציעה נאלץ לנשור מהגיבוש ושובץ בגדוד 890 של הצנחנים. הוא היה חייל מצטיין וערכי בכל שלב בהכשרתו ובמהלך שירותו הקרבי. מפקדיו זיהו את פוטנציאל ואת הייחודיות שלו, וכבר בטקס ההשבעה שלו זכה לקבל את תג היחידה ממפקדו הישיר, ולאחר מכן בטקס סוף מסלול ההכשרה זכה לקבל את כומתת המפקד.

נסיבות מותו:

בבוקר שבת כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7.10.23, כשהיה בביתו בחופשת חג שמחת תורה, התעורר אילי לקול אזעקות צבע אדום בשל ירי רקטות על אזור אשדוד. כשהחל להבין את המצב בדרום הארץ, שלח הודעה למ"פ והתעניין מה קורה ומתי יוצאים. בזמן שהותו בממ"ד אילי ניגש לאמו אליזה ולאחיו הקטן ליעם אהרון, ואמר להם שהוא מוקפץ עם המ"פ שלו לשדרות. לפני שנפרד ממשפחתו אמר, "אני הולך לעשות את מה שנשבעתי לעשות לפני שנתיים וחצי – להגן על מדינת ישראל ועל תושביה. אימא, אל תבכי עליי".

החברים והמשפחה שלחו לאילי הודעות ובהן ביקשו ממנו לשמור על עצמו ולא להיות גיבור, הוא ענה לכולם שהוא לא גיבור ושהוא הולך להגן על המולדת, על מדינת ישראל ועל תושביה ואזרחיה.

אילי נסע עם המ"פ לאזור קיבוץ ברור חיל, שם קיבלו את הציוד ללחימה ונסעו לשדרות לקבלת משימה.הקצין ועוד שישה לוחמים נסעו לכיוון צומת יד מרדכי נתיב העשרה.

כשהגיעו לשם יצא אליהם אזרח ישראל, רם חיון, תוך כדי שהוא מרים ידיים וצועק, "אזרח, אני אזרח ישראל, לא לירות". הקצין תחקר את רם והתברר שהוא ועוד שני רצים נוספים יצאו לריצה משדרות לכיוון נתיב העשרה ונקלעו לירי הטילים.

הקצין הנחה את אילי גמזו, את איתי מרציאנו ואת מעיין נחמני להישאר בעמדה ולהגן על שלושת הרצים, ואילו הוא ושלושה לוחמים נוספים יצאו במטרה לחתור למגע עם חוליית מחבלים שהייתה בגזרה. כעשרים דקות מאוחר יותר הגיעה למקום חוליה המונה שישה מחבלים. איתי מרציאנו צעק לאילי, "גמזו, הותקלנו!" והחל קרב יריות קשה. תוך כדי הקרב אחד האזרחים בשם קובי פרייאנטה ניסה לברוח, אחד המחבלים ירה לעברו, וקובי נהרג במקום.

במהלך הלחימה נורה ונפצע הלוחם מעיין נחמני, אך הוא המשיך להגן על האזרחים. אילי גמזו ואיתי מרציאנו המשיכו בלחימה מול ששת המחבלים, ולאחר קרב ארוך ומספר לא מבוטל של רימונים שנזרקו לעברם, אילי ואיתי נפצעו, ולמרות זאת המשיכו להילחם עד טיפת דמם האחרונה.

מבין שלושת האזרחים הרצים נרצחו נעמי אזולאי שטרית ז"ל וקובי פריאנטה ז"ל.

משפחתו של אילי הייתה רוצה שיזכרו אותו כגיבור ישראל, שהציל חיים של אזרחים רבים מקיבוץ יד מרדכי ונתיב העשרה, כילד ונער שהיה הלב והנשמה של המשפחה ושל הסובבים אותו. כחייל אמיץ שיצא להגן על תושבי העוטף ועל תושבי המדינה. כאדם שתמיד אהב לעזור ועזר בסתר לחיילים ולחברים רבים, ושלא ישכחו את הילד עם החיוך המקסים שכבש את כולם.

המשפחה מבקשת להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית ואף מתכננת (בלי נדר) כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, לאור אהבתו את המורשת ואת הדת. כמו כן מתכננת המשפחה לקיים מדי שנה טורניר כדורגל לזכרו.

סמ"ר אילי גמזו – לוחם בגדוד 890, בא" צנחנים, נפל בכ"ב בתשרי תשפ"ד, יום שבת 7 באוקטובר 2023 – 13 ימים לפני יום הולדתו ה־21 . יהי זכרו ברוך.

לאילי היה סלוגן - "חייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך"

אילי שלנו....

תמיד כשמישהו הולך אומרים עליו שהוא היה הכי טוב, הכי יפה והכי הכי כי

אילי שלנו היה ככה גם בחייו וגם במותו.

כל אחד היה רוצה אדם כמו אילי בחייו,

אדם ערכי, עם חיוך ענק וכובש וטוב לב.

חבר טוב, ומפקד שתמיד שם לעזור.

לזרוק בדיחה או לנגן איזה מזמור.

חבר שיעזור למי שצריך, בסתר.

ישמור על כבודו וידאג שכלום לא חסר.

אחד שקופץ ראשון ומתנדב לכל משימה,

שבכלל לא אכפת לו התור שלו או שלך.

בן משפחה אהוד על סובביו,

שתמיד עוזר מקשיב ופותר כל דבר.

אחד שיודע להגיד את המילה הנכונה שצריך,

מצד אחד להיות רציני ומצד שני תמיד להצחיק.

אחד שתמיד יהיה שם בשבילך, בשמחה, בעצב ובמה שבאמצע

שיזרום אתך על הדברים הכי פרועים, אבל גם יוריד אותך לקרקע.

כל אחד רוצה אדם כמו אילי בחייו,

כי אילי הוא אחד יחיד ומיוחד.

ולנו כאן נותר להמשיך את דרכו, להנציח לעילוי נשמתו.

ואם כל אחד יחיה לפי המוטו של אילי, כבר נהיה אנשים ועם יותר טוב.

אז "חייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך"

חבריו מספרים:

אילי עקיבא – חברו לפלוגה באותו צוות בגדוד:

היה חבר מאוד קרוב , היה לו לב רחב, לא משנה מתי באיזה סיטואציה שאני נימצא אם קשה ואם קל אם טוב או אם רע יודע לעלות את החיוך הנכון ובזמן הנכון. בן אדם תמיד מחייך, תמיד שמח תמיד גורם לאנשים להיות שמחים ואני מתגעגע אליו מאוד.

אילי ברש חבר בצוות בגדוד:

כשמדברים על גמזו הדבר הראשון שעולה לי לראש זה החיוך שלו, שימחת חיים והמרץ שכל כך אפיונו אותו הסדר וארגון שכל כך ייחדו אותו אהבה ענקית למוזיקה וגם לשירה הבן אדם רגיש לכולם שבאמת אין מילים ששם לב לכל פרט פרט וכל מי שקשה לו. מי שצריך עזרה הוא שם בשבילו פשוט לב ענק ואני מתגעגע.

ליאן – חבר מהיסודי עד התיכון:

אילי היה מאוד משמעותי בחיי הדבר הראשון שעולה לי לראש זה כל הרצון לעזור לאחר אהב לתמוך לייעץ, הערצה למשפחה שלו הכיבוד הורים להורים שלו לאחים שלו, אילי היה רואה רק את הטוב באדם. היה מבין אותי מספיק היה מסתכל בעיניים והיה יודע אם משהו קרה – מאוד מתגעגעת אליו.

יונתן דבקין – חבר לחדר בצבא.

לעולם לא אשכח את הצחוקים היה מרכז צומת הלב של כולם היה מבדר אותנו מעביר את הזמן בכיפית מעבר לזה שהיה לוחם מעולה תמיד חונך עוזר ונותן את הגב שלו לכולם לעולם לא אשכח אותו.

יוסי ניסנוב – מפקד המחלקה בהכשרה:

הזיכרון הראשון שלי כמפקד מחלקה וחיכיתי כל כך לחיילים שיגיעו והחייל הראשון שניכנס לשיחה האישית היה אילי. זוכר נער אשדודי שבא ומתיישב מולי ומספר על לימודי העתודה שוויתר עליהם וכמה הוא רוצה לעשות שירות כלוחם משמעותי. האש בעיניים שהיה לו כל ההכשרה. יש עוד זיכרון שהיה בוחן צוות בעיצומה של ההכשרה בוחן קשה ושכולם רוצים לסיים אתו והמון שוקעים בזה – אילי היה מאלה שעודדו ושמים ידיים על האחרים לעזרה, הפריח רוח שימחה. אילי היה גיבור שבבוקר שימחת תורה כל הגבורה שלו שם את כולם לפניו.