מהלך חייו:

אילי גמזו – שכונה גם 'איליוש' – נולד בישראל, בבית החולים "קפלן" ב-י"ד בחשוון תשס"ג, 20/10/2002, להוריו אליזה ושמואל. היה אח לליאל ולליעם אהרון. אילי גדל באשדוד עד גיל ארבע ואז עבר להתגורר עם משפחתו לבסיס "תל נוף", עקב עבודתו של אביו. כשהוא היה בהיותו של אילי בגיל אחת עשרה ולאור סיום תפקידו של אביב בבסיס, חזרה המשפחה להתגורר באשדוד.

הוא למד במקומות אחדים: שנה אחת בגן חובה באשדוד, שנת גן חובה נוספת, בבסיס תל נוף. את לימודיו היסודיים החל בבית הספר "בראשית" שבמושב 'בית אלעזרי' עד כיתה ה'. את כיתה ו' למד אילי בבית הספר "קשת" באשדוד ואת חטיבת ביניים והחטיבה העליונה למד בתיכון "מקיף ט'" באשדוד. באותו המקיף הוא השלים לימודים במגמת הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים - בכיתה י"ג. אילי זכה לתעודת בגרות מלאה והיה תלמיד מצטיין בהישגים ובערכים של תרומה לזולת. הוא נהג לסייע לבני כיתתו בלימודים, להיכנס למבחנים ולהיות לעזר למורה בכיתה. בסיום הלימודים קיבל תעודת הצטיינות בלימודי טכנאי והחליט לותר על שנה נוספת ולהתגייס ללוחמה בצה"ל.

אילי בלט בכישוריו החברתיים. הוא נהג ללכד סביבו חברים רבים ואיתם לבלות ולטייל בכל הארץ - בהרים ובעמקים, עם לינת שטח ובטיולים ארוכים. אילי אהב כדורגל ואף שיחק בקבוצת עירוני אשדוד שלוש שנים רצופות. לפני שירותי הצבאי, עבד אילי בחברת "שטראוס", ועבד בגלידריה.

אילי האמין בעזרה לזולת, באהבת האדם ובכיבוד אב ואם. המוטו של חייו היה "חייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה, זה הכח להמשיך". הוא האמין בלהיות אדם ישר ולהגן על הארץ. הוא אהד שתי קבוצות כדורגל: בית"ר ירושלים וברצלונה שבספרד. כשחקרן פעיל במחלקת הנוער של "עירוני אשדוד" הוא זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות ברציפות; היה מנוי למשחקי הכדורגל של בית"ר ירושלים שנים רבות; אילי נסע לצפות במשחק ליגת האלופות של ברצלונה נגד פריז סן ז'רמן – נסיעה שהיוותה עבורו התרוממות נפש ואושר גדול. אילי ידע לנצל כל רגע בחייו בחיוך ובשמחה.

עם גיוסו לצה"ל ביום 2/8/21 – לאור נתוניו עם פרופיל צבאי 97 והתאמה לפיקוד - עבר אילי גיבוש בצנחנים וחלם על שירות קרבי. התחיל את הגיבוש לסיירת ובעקבות פציעה נשר ושובץ לפלוגת 90 בבא"ח צנחנים. אילי היה חייל מצטיין וערכי. ביום 2/10/21 התקיים טקס ההשבעה שלו בוא הוא קיבל  את תג היחידה בכותל (את התג קיבל ממפקדו הישיר). ביום 10/3/22 התקיים טקס סוף מסלול ההכשרה בגבעת התחמושת בו הוא זכה לכומתה ממפקדו הישיר. אילי למד ספרות במכללת "סרגיו", והיה מעניק מידיעותיו לבני משפחתו בביתו וגם לחבריו בצבא.

משפחתו של אילי הייתה רוצה שיזכרו אותו כגיבור ישראל שהציל חיים. כנער שהיה הלב והנשמה של המשפחה ושל כולם; כגיבור אמיץ שהגן על תושבי העוטף ועל כל אחד מתושבי המדינה, כי כזה הוא היה; כילד שתמיד אהב לעזור ועזר להמון חיילים וחברים, כילד שהחיוך שלו כבש את כולם. אילי רשם בקבוצת הוואצאפ שלו שהוא לא גיבור ושהוא הולך להילחם ולהגן על המולדת, על מדינת ישראל ועל תושבים ואזרחים. המשפחה מבקשת להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית ומתכננת כתיבת ספר תורה לזכרו, כי אילי אהב מאוד את הדת.

נסיבות מותו:

ביום שבת כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7.10.2023, התעורר אילי לצבע אדום כתוצאה מירי רקטות על אשדוד. כשהחל להבין את המצב בדרום הארץ, התקשר אילי למפקד הפלוגה שלו לשאול מה קורה. המ"פ ענה לו שנכון לעת השיחה הוא לא זקוק לו ואם וכאשר ישתנה, הוא יעודכן. אילי לא קיבל את ההנחיה והתעקש לצאת ולהילחם עם המ"פ. הוא נכנס לממ"ד ואמר לאמו ולאחיו הקטן ליעם אהרון שהוא מוקפץ והוא נוסע עם המ"פ שלו לשדרות. אילי נפרד עם המשפט: "אימא אני הולך לעשות את מה שנשבעתי לפני שנתיים וחצי - להגן על מדינת ישראל ועל תושביה. אימא אל תבכי עלי".

אילי נסע עם המ"פ לקיבוץ ברור חיל לשם קבלת ציוד לטובת יציאה ללחימה. משם הם נסעו לשדרות לקבלת משימה. אילי ושני לוחמים נוספים יצאו לכיוון נתיב העשרה. בקיבוץ יד מרדכי חברו אליהם ארבעה לוחמים נוספים. עם הגעתם לצומת בין יד מרדכי לנתיב העשרה, יצא אליהם אזרח ישראלי שצעק תוך הרמת ידיו "אזרח, אני אזרח לא לירות". המ"פ תחקר את האזרח והתברר ששני אזרחים נוספים יצאו באותו הבוקר לריצה משדרות לכיוון נתיב העשרה, ונקלעו לירי טילים בחזרה לבתיהם. המ"פ הנחה את אילי גמזו, איתי מרציאנו ומעיין נחמני להישאר ולשמור על האזרחים בנקודה בה הם פגשו אותם. מפקד הפלוגה לקח אתו שלושה לוחמים ויצאו לחתור למגע עם חוליית מחבלים אחרת שהייתה בגזרה.

כעשרים דקות מאוחר יותר, הגיעה למקום הימצאותם של אילי והאזרחים חוליה המונה שישה מחבלים. איתי מרציאנו צעק "הותקלנו" והחל קרב יריות. תוך כדי הקרב אחד האזרחים בשם קובי פריינטה ניסה לברוח - נורה ונהרג. במהלך הקרב הלוחם מעיין נחמני נורה ונפצע ברגל ובירך ונאלץ לשכב פצוע. אילי גמזו ואיתי מרציאנו המשיכו בלחימה מול שישה מחבלים. לאחר קרב ארוך ומספר לא מובטל של רימונים שנזרקו לעבריהם, אילי ואיתי נפצעו ולמרות שאת קמו והמשיכו להילחם עד טיפת דמם האחרונה. סמ"ר אילי גמזו – מפקד כיתה בבא"ח הצנחנים, נפל בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07 באוקטובר 2023) – בגיל 20.

חבריו מספרים:

אילי עקיבא – חברו לפלוגה באותו צוות בגדוד:

היה חבר מאוד קרוב , היה לו לב רחב, לא משנה מתי באיזה סיטואציה שאני נימצא אם קשה ואם קל אם טוב או אם רע יודע לעלות את החיוך הנכון ובזמן הנכון. בן אדם תמיד מחייך, תמיד שמח תמיד גורם לאנשים להיות שמחים ואני מתגעגע אליו מאוד.

אילי ברש חבר בצוות בגדוד:

כשמדברים על גמזו הדבר הראשון שעולה לי לראש זה החיוך שלו, שימחת חיים והמרץ שכל כך אפיונו אותו הסדר וארגון שכל כך ייחדו אותו אהבה ענקית למוזיקה וגם לשירה הבן אדם רגיש לכולם שבאמת אין מילים ששם לב לכל פרט פרט וכל מי שקשה לו. מי שצריך עזרה הוא שם בשבילו פשוט לב ענק ואני מתגעגע.

ליאן – חבר מהיסודי עד התיכון:

אילי היה מאוד משמעותי בחיי הדבר הראשון שעולה לי לראש זה כל הרצון לעזור לאחר אהב לתמוך לייעץ, הערצה למשפחה שלו הכיבוד הורים להורים שלו לאחים שלו, אילי היה רואה רק את הטוב באדם. היה מבין אותי מספיק היה מסתכל בעיניים והיה יודע אם משהו קרה – מאוד מתגעגעת אליו.

יונתן דבקין – חבר לחדר בצבא.

לעולם לא אשכח את הצחוקים היה מרכז צומת הלב של כולם היה מבדר אותנו מעביר את הזמן בכיפית מעבר לזה שהיה לוחם מעולה תמיד חונך עוזר ונותן את הגב שלו לכולם לעולם לא אשכח אותו.

יוסי ניסנוב – מפקד המחלקה בהכשרה:

הזיכרון הראשון שלי כמפקד מחלקה וחיכיתי כל כך לחיילים שיגיעו והחייל הראשון שניכנס לשיחה האישית היה אילי. זוכר נער אשדודי שבא ומתיישב מולי ומספר על לימודי העתודה שוויתר עליהם וכמה הוא רוצה לעשות שירות כלוחם משמעותי. האש בעיניים שהיה לו כל ההכשרה. יש עוד זיכרון שהיה בוחן צוות בעיצומה של ההכשרה בוחן קשה ושכולם רוצים לסיים אתו והמון שוקעים בזה – אילי היה מאלה שעודדו ושמים ידיים על האחרים לעזרה, הפריח רוח שימחה. אילי היה גיבור שבבוקר שימחת תורה כל הגבורה שלו שם את כולם לפניו.