מהלך חייו:

אלעזר סמואלוב, בנם של רחל ויעקב (ג'קי), נולד באשדוד ביום ח' בכסלו תשס"ב 23/11/2001 – בן שביעי למונה אחיו ואחיותיו. הוא התחנך בבתי הספר בעיר. אלעזר היה בן ואח מסור. משפחתו הייתה עבורו עוגן מרכזי בחייו. הוא הקפיד על מצוות כיבוד הורים, דאג להוריו, עזר להם, רצה רק להיטיב עמם, ונהג באותו כבוד גם עם הסבתות שלו.

האחדות בין האחים הייתה חשובה לו מאוד. הוא ידע להשכין שלום ביניהם, לפרגן, לפנק ולתת עצות ורעיונות שעזרו להם. אלעזר פינק את כולם בלב שמח ורחב - את הוריו, את חבריו, את שכניו ואף אנשים שלא הכיר, עזר במאור פנים. אלעזר הקפיד כל ימיו על לימודי קודש ובהקשר זה למד שיעורי תורה סדירים. בשעות הפנאי אהב לבלות בחוף הים, לגלוש או לשחק במטקות, וגם נהג לטייל בטבע.

נסיבות מותו:

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח בשעה שש וחצי בבוקר ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. באותו הבוקר היו אלעזר ואחיו מאיר בין 3,000 המבלים בפסטיבל המוזיקה "נובה" שנערך בשדות קיבוץ רעים. כשהחל הירי עלו האחים לרכבם ופתחו במנוסה לכיוון היציאה, כשמחבלים יורים עליהם משני צידי הכביש. אלעזר ומאיר נפגעו ולמרות הפגיעה הצליחו להגיע לצומת שער הנגב. שם נתקלו בטנדר עם מקלע שירה עליהם, בעקבות כך איבדו שליטה על הרכב והתהפכו לתעלה. מאיר חילץ את אלעזר מהרכב וניסה לסייע לו, אך ללא הצלחה.

כשהתחילו האזעקות ונסגרה המסיבה החליטו שני האחים לצאת לכיוון הבית. תוך שירד עליהם גשם של טילים, הם עלו לרכב והתחילו לנסוע. שניהם התכופפנו מתחת לחלון. האח מאיר עם הגוף למטה והראש מבצבץ מהצד של ההגה, בעוד יורים עליהם. אז, נורה עליהם צרור נוסף של יריות, אחריו אלעזר הודיע לאחיו שחטף כדור ונשען לאחור.

בסמוך לכך, גם האח מאיר חטף כדור. למרות זאת, הוא המשיך לנסוע. בצומת שער הנגב חיכה להם ג׳יפ, ממנו פתחו בירי שחורר את רכבם. מאיר איבד שליטה על הרכב ונכנס אתו בעמוד. ברגע שהרכב נעצר, קפץ מאיר מעל אחיו אלעזר דרך אותו החלון שאחיו פתח שלא במודע עבורו והתכופף מאחורי הרכב. לאחר זמן מה המחבלים נסעו. מאיר השכיב את אחיו על הרצפה כדי לנסות לעזור לו - אבל זה היה מאוחר מדי. במשך רבע שעה ניסה מאיר בכל דרך אפשרית להציל את אחיו אלעזר, ללא הצלחה.
לפתע הגיע למקום ג׳יפ מחבלים והתחיל לירות לעבר מאיר ולעבר רכב נוסף שהיה בקרבתו. בחור צעיר יצא מאותו הרכב וברח מאחורי הרכב של אלעזר ומאיר. במצב העניינים שהתפתח, הבין מאיר שבלית ברירה עליו לנטוש את המקום ולהותיר את אחיו אלעזר ורוי ומחוסר הכרה – ספק חי וספק מת. מדובר בסיטואציה הקשה מאוד לתפיסה ולהבנה.

מאיר והבחור הצעיר שירד מרכבו, ברחו לכיוון העיר שדרות. תחת הירי שנורה לעברם, חייג הצעיר לאביו שיגיע לרכבת בשדרות כדי לאסוף אותם. כך אכן קרה. אביו של הצעיר הגיע ולקח אותם לביתו. שם הם זכו לטיפול מיטבי. אחרי שש שעות וחצי הגיע אמבולנס ופינה את מאיר לבית החולים. אלעזר נותר במקום פציעתו בשער הנגב. ספק חי, ספק מת.

אלעזר, נרצח על ידי בני עוולה בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), היה בחזקת נעדר שבעה-עשר ימים - והוא בן עשרים ושתיים בלבד. משזוהתה גופתו, הובא למנוחות עולמים בבית העלמין באשדוד. הוא הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. על מצבתו כתבו אוהביו: "היקר באדם, חמד בחורים ועלם חמודות, אציל הנפש והמידות".

חבריו מספרים:

אלעזר חבר יקר שלי - דמות ייחודית מלא באנרגיה ושמחה, תמיד עם חיוך על הפנים ובדיחה מוכנה לכל רגע. תמיד ראשון ברחבה, מדליק את האווירה. הים היה המקום שבו הרגיש בבית, ושם היה משחק מטקות כאילו אין מחר, מצחיק אותנו עם יכולותיו ומפזר אנרגיה חיובית לכל עבר. הכאב על לכתך גדול, אבל הזיכרונות ממך אלעזר יישארו אתנו לנצח. אתה תמיד בליבנו. נתגעגע אליך תמיד.

אלעזר ז"ל היה בחור עם לב זהב- בחור רחמן אחד כזה ששם את האחר לפניו. הוא גם היה בחור מצחיק, תמיד דאג שהסביבה שלו תחייך זה היה לו ממש חשוב גם כשהוא היה במשבר הוא ידע איך לשמוח ולשמח. אני זוכר שהיו לי משברים וקשיים. הייתי יושב אתו והוא היה מסדר לי מסלול בראש שהכל פתאום נראה לי מבלתי אפשרי לאפשרי בענק.  אלעזר היה אצלי בן בית. כמעת כל ערב היינו יושבים, מעשנים, מדברים על החיים וצוחקים. מאז שהוא לא אתנו ממש קשה לי. הוא היה בשבילי החבר הכי טוב שיכולתי לבקש. אני יסכם בזה שהוא חסר לי המון אני אוהב אותו ומתגעגע ומקווה כבר לראות אותו אתנו בביאת המשיח צדקנו אמן.

אלעזר חבר אהוב - לא יודע מאיפה להתחיל ובמה לסיים. הזיכרונות על הימים היפים אתך תמיד צפים ומורידים דמעות ויחד איתם עולה גם חיוך. אני ישר נזכר בך על איך שהיית רוקד ברחבה עם חיוך ענק שמרוח על הפנים ועיניים נוצצות מאושר היית מפזר אנרגיות ואהבה לכל עבר וגורם להכל להרגיש יותר שלם. והדאגה שלך להרים לכולם ולשמח אותנו הייתה מיוחדת.

אלעזר חבר נפש שלי - אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר. ״נתראה בגלגול הבא״.

האח מאיר, שהיה עם אלעזר בפסטיבל: "לא מאמין שבמקום לרקוד אתך במסיבה אני צריך לראות אותך בתמונה, במקום שרקדנו יחד ונהנינו. לא אשכח את הרגע שהיית הכי מאושר. כמה זמן חיכינו למסיבה הזאת, כמה רצית ללכת אליה... מתגעגע לזמנים שלנו ביחד אחי הקטן. קשה לי בלעדיך, בלי החיוך שלך והצחוקים שלך. תישאר בליבי לנצח, אוהב אותך. שמור עלינו מלמעלה".

אמו של אלעזר: "השמחה אפיינה אותו במיוחד"; "תמיד חיוך על פניו. אהב מאוד לצחוק ולשמח. גם כשכעס, מיד התרצה וצחק".