מהלך חייו:

סמל אליאב אסטיוקר נולד באשדוד ב-כ"ו באדר א' התשס"ה (07/03/2005), להוריו: ליאת ויעקב (קובי). אליאב היה הילד הרביעי לאחר לידתן של שלוש אחיותיו הגדולות: אורטל, אלינור ושני. אחריו נולד אחיו הקטן אוריאל. מעט אחרי לידתו של אוריאל, הוריו התגרשו ויעקב נישא בשנית לחנה, עימה הביא לעולם את רפאל חיים ואת מיכאל יוסף. אליאב גדל בבית אביו לצד אשתו השנייה מאז היותו בן שמונה וחצי שנים – על אף שאימו הטבעית הייתה תמיד בקשר. את הוריו ואת משפחתו כיבד אליאב בכל ימי חייו, מבלי לסרב מעולם לבקשותיהם.

אליאב היה ילד חברותי מאוד שאהב לבלות עם חבריו, להיות אוזן קשבת עבורם ועבור בני משפחתו. כאדם צנוע, נעים הליכות ובעל מזג מאופק, הוא היה בעיני מוריו וחבריו "המנהיג השקט". את לימודיו היסודיים עבר אליאב בבית הספר היסודי "דביר" באשדוד ואילו את לימודיו התיכוניים עשה, החל מכיתה ז' ועד כיתה י"ב – בבית הספר "אמית י'". בבית הספר התיכון אהב אליאב מאוד את מחנכו עמיחי אביאור בכיתות י', י"א ו-י"ב - עימו נהג להתייעץ בנושאים מגוונים.

אליאב האמין בעצמו והשיג את כל רצונותיו, גם אם בדרך לא קלה. בחוכמתו הרבה הוא סיים את מגמת הסייבר בבית הספר, בהצטיינות - עניין אותו נמנע מלחשוף או לספר עליו, בצניעותו הרבה. במהלך תקופתו בחטיבת הביניים ובתיכון נהג אליאב לעבוד במקום העבודה של קובי אביו, בחנות "עלית הממתקים" שבאשדוד, עד גיוסו לצבא. אמונתו של אליאב הייתה אמונה יהודית דתית, אהבת הארץ והאדם ושמירה על יסודות הדת.

הוא אהב את החיים, מאוד. בכל רגע פנוי ואפשרי מבחינתו, נהג לצאת ולבלות עם חבריו – לחוף הים, לראות סרטים ולארוחות משותפות. בשנותיו האחרונות הקדיש אליאב את עצמו לספורט ושמר על תפריט אכילה מוקפדת לשם כך. הוא שאף להיות הכי טוב שאפשר בכל עיסוקיו. הוא ייזכר בקרב משפחתו, חבריו ומכריו כאדם אוהב אנוש שמצוות כיבוד אב ואם הייתה תמיד נר לרגליו. הוא גם ייזכר כגיבור, כילד שכולו נתינה, אהבה וחמלה - כזה שלעולם לא יגיד לא ויעשה הכל למען כולם בשמחה. לא משנה מי או מה הוא אליאב יעזור ויעשה זאת גם בשמחה. הכינוי ״המנהיג השקט״ מפי חבריו ניתן לו כי למרות שהיה מופנם באופיו, הוא סחף אחריו את חבריו והשפיע על כולם באופן עמוק.

נסיבות מותו:

סמל אליאב אסטיוקר, היה לוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, בשמחה ובהתלהבות. בעת מלחמת 'חרבות ברזל', לחם אליאב בבית חאנון שבדרום רצועת עזה כנגביסט-חוד בחפ"ק מפקד החטיבה. המוטו בו הוא השתמש לא מעט, במיוחד במהלך שירותו הצבאי היה: "על עצמנו קשה לשמור. חברים שלי ישמרו עליי ואני עליהם". בתקופת הכשרתו כנגביסט, נהג אליאב - למרות כל הקשיים – לחזור על המשפט: "תחשוב טוב יהיה כיף, אתה נגביסט".

בעת הלחימה ובהיותו עם שלושה מחבריו, הופעלו עליהם מטעני נפץ שגרמו לפציעתם של שבעה לוחמים. אליאב נפגע בצווארו ובגבו. הוא היה היחיד שנפטר במסוק שהוביל אותו מן הרצועה בעוד יתר הפצועים בתקרית נפטרו בבית החולים. הסמח"ט שלו סיפר שבעת שהבהילו אותו אל המסוק לפינוי אליאב הרים את ראשו, הסתכל ימינה ושמאלה – חייך, נשכב על האלונקה וקרא קריאת "שמע ישראל" חייך ונפטר. אליאב נפל בקרב כרווק בן 19 בלבד, בי"א בטבת התשפ"ה (11/01/2025). הוא נקבר בבית העלמין הצבאי באשדוד.

סיפרו עליו:

עמיחי, מחנכו בתיכון: אליאב היה אדם נחוש ובטוח בעצמו, ברוך כישרונות וחבר אהוב. התחלנו כמורה ותלמיד וסיימנו כחברים. אליאב היה החלום של כל מורה. הוא היה תלמיד שנון, חכם ובעל חוש המור מפותח. חבריו מעידים עליו שהיה עבורם מעבר לחבר גם אח בו ניתן היה לבטוח בכל דבר. אותו הם אהבו מאוד והוא אותם. מתחילת לימודיו בתיכון, אליאב אהב מאוד ספורט ונהג להתאמן באופן קבוע במכון כושר. כך גם הוא הכין את עצמו לקראת הצבא אליו חיכה בריגוש גדול.