מהלך חייו:

אליהו מיכאל הרוש – שכונה גם 'אליקו', נולד ב-כ"ו בתמוז תשנ"ה 24/7/1995 באשדוד, להוריו רחלי ויצחק. לאליהו, הבן הבכור במשפחה, שישה אחים: אפרת, רבקה, אביה, אלחנן, הילה ובת שבע. הוא למד בבתי ספר חרדיים באשדוד ולאחר נישואיו לאשתו הודיה נולדו להם שלוש בנות: ליה רחלי, אופרי ונויה אסתר. לימים, הוא התגייס למשטרת ישראל במסגרת תכנית 'שח"מ חרדי' (שירות חובה לחדרים במשטרה) לבוגרי לימודים חרדיים.

אליהו אהב את הבריות וניחן בשמחת חיים; לשון הרע לא דיברה אליו והיה כל ימיו איש משפחה ואוהב זולת למופת. אליהו מיכאל בעל החסד, ידוע היה כאדם בעל לב ענק שראה רק טוב באחר, אהב את כולם כשווים ודאג תמיד להכנסת אורחים ראויה.

מעל הכל, הצטיין מיכאל באהבתו הרבה לאשתו הודיה, לבנותיו המהממות ולכלל משפחתו. לאליהו היה קשר מיוחד לאמו - הוא דאג באופן תדיר להתקשר אליה על מנת לשאול לשלומה ולבקרה בסיום משמרותיו. לכל בקשותיו ממנה היא "נעמדה דום" עבורו. קשר מיוחד נוסף היה לאליהו עם אביו הביולוגי יצחק – אותו נהג לבקר ולכבד מאוד. קשרים חמים, כנים ומיוחדים היו לו גם עם אחיו, אחיותיו ואחייניו וגם עם גיסיו אוראל, שלמה ואביב. הוא נהג לגבש אותם ולהיום עבורם בכל מצב; הוא היה המנהיג האמתי של המשפחה. אלון, בעלה השני של אמו רחלי, דאג לאליהו מאוד ובנה עמו קשר של אב ובן. אליהו קרא לו אבא עד יומו האחרון.

אליהו היה תלמיד חכם ברוב שנותיו ואהבת ה' הייתה נר לרגליו לאורך כל חייו. החלטתו להתגייס למשטרת ישראל כאדם חרדי, לא הייתה קלה. אבל אליהו שמר תמיד על אהבותיו המקבילות: האהבה למשפחתו, אהבת התורה ואהבת ה' - יחד עם אהבת הארץ והמולדת.

אמונותיו של אליהו התבססו על תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל; על כבוד האדם ואהבת האדם; וגם על כך שלא קיים אדם שטוב לו תמיד, אלא שקיים אדם שרואה את הטוב בכל מצב נתון.

אליהו אהב את החיים ועסק בספורט. מידי יום קיים הליכות ופקד באופן תדיר חדרי כושר.

הוא אהב לצפות בסרטי פעולה ובקומדיות, אהב את ה"ביחד" עם המשפחה, עם הודיה ועם הבנות. עם המשפחה המורחבת אהב מיכאל לשיר קריוקי ולעשות על האש. הכנסת האורחים שלו הייתה מיוחדת והבית היה פתוח 24 שעות. אהבתו לכל אדם באשר הוא הייתה ללא תנאים, ובלי קשר למה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד. על פי תפיסתו, ההווה היה חשוב מהכל.

נסיבות מותו:

אליהו מיכאל היה סייר וראש משמרת במשטרת שדרות. ב-7/10/23 היה במשמרת בתחנה כאשר בסמוך לסיומה, התקבלה הודעה על חדירת מחבלים. אליהו שכבר החל לעזוב את התחנה, חזר בלי היסוס למשמרת ויצא מהתחנה על מנת להסתער על המחבלים, מבלי לדעת מה מחכה לו בחוץ: עשרות מחבלים עם נשקים. כאשר הבחין בכך שהמחבלים יורים על חברו שרון, הוא משך אל עצמו את תשומת לב המחבלים ובכך הצליח להציל את חברו. אלא שלמצער, באותו קרב יריות אל מול המחבלים, אליהו נורה ומת.

יוסי צמח, מתנדב בזק"א היה הראשון שהגיע לתחנת משטרת שדרות ומצא את אליהו מוטל ללא רוח חיים. היו עליו שבע מחסניות ריקות אותן פרק על המחבלים הארורים. על פי עדותו, צלף מבין המחבלים פגע באחת מעיניו ואילו השנייה נותרה פתוחה כאשר חיוך נסוב על פניו. שאר גופו של אליהו נותר שלם וללא פגע. איש הזק"א לקח את גופתו של אליהו למיגונית שהייתה ממול לתחנת המשטרה על מנת למנוע את חטיפתה. שם היא נותרה משעות הבוקר של השבת של שמחת תורה ועד לשעה שבע בערב של יום המחרת, יום ראשון.

למעשה, אליהו מיכאל וחבריו משכו את המחבלים לתוך התחנה ובכך הצילו רבים מתושבי שדרות ועם ישראל.  כך קרה שאליהו היה הראשון שיצא להילחם וגם הראשון שנרצח ממחבל צלף שירה בעינו מבלי לפגוע בחלקים נוספים של גופו. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל.

חברים מספרים:

זיו וענונו: הלב לא מעכל אחי, כל כך בא לי לחבק אותך ולצחוק איתך, איזה לוחם אתה, איזה חבר אהוב אתה. שהשם יקום דמך כאן למטה כנגד כל הארורים וגם למעלה לכל אלה שנמצאים עמוק בחושך הגיהנום יימש שמם. אוהב אותך אחי ולא אשכח אותך לעולם.

יוסי זהבי: לא מעכל עדיין. חבר יקר גדלנו יחד באותה שכונה והיינו חברים מאוד טובים, לימים גם היתה לי הגאווה לשרת איתך ולעבור איתך את ההכשרה, תמיד היית האדם הכי אכפתי שיש ועם הצניעות והלב הענק שלך. נוח על משכבך בשלום. יהי זכרך ברוך.

ויטלי רוזין: חבר יקר שלי, הילדות המדהימות שהשארת הן הניצחון שלך! של כולנו! תודה שנלחמת עבור כולנו עד הרגע האחרון. תנחומיי מכל הלב לבני ובנות המשפחה.

מרק פרדקין: ילד טוב, שוטר מקצוען עם אישיות מדהימה! גיבור ישראל! תודה שהיית שם עבור עם ישראל! תנוח על משכבך בשלום, חבר יקר!

לוטן מקרנקו: חבר יקר, גיבור ולוחם! הלב פשוט מרוסק. תשמור עלינו ותשלח לנו כוחות להמשיך להילחם בשמך ולזכרך. תנוח על משכבך בשלום.

דניאל סבג עדן: מאתמול התפללתי שזאת רק שמועה אבל קמנו למציאות אחרת. חבר יקר, הלב מסרב להאמין שאתה כבר לא איתנו. הייתה לי הזכות להיות המפקדת שלך, שותפה שלך ויותר מהכל זכיתי בך כחבר לחיים. היית אדם אהוב על כולם, נעים הליכות, שוטר למופת והראשון לתרום ולהילחם. אליהו מיכאל הרוש, נזכור אותך תמיד!

אלון פוגל: לא נתפס, כואב הלב. בן אדם עם לב זהב, איש שתמיד מכבד את כולם, אהוב על כולם, איש שיחה שתמיד היה כיף לדבר איתו, איש שכל המשפחה שלו תמיד הייתה נושא השיחה, אלי היקר תנוח על משכבך בשלום. מי ישתה איתי קפה בלילות בשדרות, מי יעצור אותי ויפחיד אותי עם הניידת בלילות. חבר יקר, תשמור עלינו מלמעלה!

אברהם קדוש: הלב שבור ומרוסק. אין מילים שיכולים לתאר את הכאב. נוח על משכבך בשלום חבר יקר ואהוב שלי. ת.נ.צ.ב.ה.

הספד האם בעת קבורת בנה:

בני היקר, מלאך שלי. החבר הכי טוב שלי.

מעולם לא דמיינתי בחלומות הכי גרועים שלי שאמצא את עצמי עומדת כאן.

כשאמא מביאה ילד לעולם היא יודעת שמטבע העולם בן צריך לקבור את אימו והינה אני עומדת כאן וקוברת אותך ומלווה אותך בדרכך האחרונה. החיים שלי אינם חיים בלעדיך!!!

כולם מכנים אותך גיבור ישראל אבל אני כאמא לא יכולה להכיל את האימרה הזאת שאתה איננו כאן! אומרים שהזמן מרפא את הכאב ועם הזמן הכאב פוחת ומוציאים סיבה לחייך, אבל אצלי עד יום מותי לא אזכה כבר לחייך ולצחוק חיוך אמיתי בלעדיך!

בורא עולם נתן לי פקדון 28 שנים והיום לקח ממני בלי התראה מוקדמת את הפקדון. היית בן 28 במותך, השארת אישה ושלושה ילדים קטנים.

מעולם לא הבנתי מה זה להיות אם שכולה. תמיד חיבקתי מרחוק את האמהות השכולות. והיום אני רוצה שמי שיחבק אותי, זה אתה!!!

הלכת מאיתנו לעולם שכולו טוב ונהרגת על קידוש ה'. הלכת מאיתנו בשבוע האזכרה של אבי זצ"ל הרב אליהו כהן בן רחל, וגם ממני הלך אליהו בן רחל. הלך ממני בני הבכורי הכתר לראשי. אי אפשר להבין את גודל הכאב כאמא. היית תמיד שם בשבילי ובשביל כולם!

סבתא שלך רבקה שתוודא לחיים ארוכים והסבא שלך זצ"ל אליהו לימדו אותנו מזה פשטות. ענווה. דרך ארץ ועזרה לזולת ואתה בני המשכת בדרכם!

אנו נמצאים במלחמה שלא מצליחים לעכל את סדר גודלה שבניהם יש אמהות שכולות. ילדים יתומים. חטופים. וחללים רבים. בורא עולם שולח לנו אותו משמים תאהבו את כולם. תכבדו את כולם. דייייי לשנאה. דיייי למחלוקות. תהיו טובים תאירו פנים תתחזקו ותהיו באחדות. אני שולחת מכאן תנחומים למשפחות השכולות. החלמה מהירה לפצועים שכל החטופים יחזרו לאלתר בריאים ושלמים.

אני קוראת מכאן לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ולשר הביטחון תדאגו להחזיר את השבויים לאלתר ותסתכלו עליהם כילדיכם שנלקחו בשבי. תחזירו לנו את השקט והביטחון. בקשה קטנה לי אליכם, תקבלו על עצמכם אפילו קבלה הכי קטנה שיהיה לעילוי נשמת בני היקר שנהרג בזמן שהגן עליכם! אבא שבשמים, תאמר דיייייי לצרותינו.

ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך.

תהיה נשמתך צרוצה בצרור החיים.