מהלך חייו:

גיל דניאלס, בן מזל ויואל. נולד ביום כ"ו אדר א' (03.03.1989) באשדוד. ילד שני במשפחה, אח לאלעד ואודליה, ארוסה של קוראל.

הוריו, מזל ויואל, בחרו את שמו שמסמל שמחה, ששון וגיל. גיל נולד כתינוק עם חיוך גדול על פניו ומיד כבש את לב הוריו, ולכן החליטו לקרוא לו גיל. היה ילד בעל חוש הומור נפלא, דעתן, נמרץ וסקרן עד מאוד. גיל למד בביה"ס היסודי 'נוף ים' ברובע י"א, משם המשיך לחטיבת הביניים במקיף ו' ובתיכון למד במקיף ג' במגמה מדעית. היה תלמיד מצטיין בלימודיו, מלא בחוש הומור ושנינות, מאופיין בחיוכו הרחב ובצחוקו המתגלגל.

בשנות ילדותו בבית הספר היסודי ובתקופת החטיבה והתיכון גיל רכש חברים רבים. חברי ילדותו נשארו כחבורה מאוחדת ומגובשת עד היום. דוד, חבר ילדות של גיל, מספר: "גיל היה אחד האנשים שיודעים להקשיב לך הכי טוב, תמיד היה כיף ללמוד ממנו ולשמוע אותו. לראות את הדרך הצנועה והענווה שלו בשילוב עם הצחוק המדבק שלו. זה היה השילוב המנצח של גיל, הרצינות אל מול הקלילות... גיל היה מהאנשים הנדירים שלהיות אתו לבד בשקט זה לא מוזר ודווקא נותן ביטחון להיות בדיוק מי שאתה מולו. קבלה מוחלטת".

גיל התגייס לסיירת גבעתי בנובמבר 2007. הוא שירת כלוחם בסיירת במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (2008-2009). גיל יצא לקורס מפקדים, חזר ליחידה כסמל צוות לוחמים בסיירת, והמשיך לשרת בצה"ל ביחידת המילואים של סיירת גבעתי, סיירת 261, חטיבת המילואים של בית הספר לקצינים בה"ד 1. אחיו אלעד, מספר: "הייתי מפקד מחלקה בפלוגה מקבילה כאשר גיל היה טירון בסיירת. הגעתי פעם אחת למגורי הסגל לשאול לשלומו וביקשתי מאחד המפקדים שיקרא לו פנימה באופן דיסקרטי – גיל נכנס, אמר לי שהכול טוב וביקש ממני ברצינות רבה לא לעשות את זה יותר – שהוא לא רוצה אפילו טיפה של יחס אחר מהמפקדים משום שיש לו אח קצין בבסיס. אמר לי את זה באהבה, אבל ברצינות. הוא רצה להרוויח את מקומו ביושר, להיות שווה לאחיו לנשק; אדם צנוע ועניו".

לאחר שחרורו מצה"ל עבר להתגורר בווינה, בירת אוסטריה, למספר שנים, כמאבטח האישי של ראש הקהילה היהודית האוסטרית. במהלך שנות העשרים לחייו הרבה לטייל בעולם במקומות כגון פרו, פינלנד, ספרד ואנגליה, בשל אהבתו הגדולה לטבע ולרצונו להכיר מקומות ואנשים בני תרבויות שונות, שכן גיל היה איש של שיח ואנשים ויכול היה להתחבר בקלות עם כל אדם. ערן, חבר של גיל, מספר עליו: "אני וגיל הכרנו כשהצטרפתי לעבוד אתו בעבודת אבטחה בווינה. כבר בפעם הראשונה שקלטתי את הדמות והספקתי להחליף אתו מספר מילים, הבנתי שיש פה בחור שיש לי הרבה על מה לדבר אתו... לא עבר הרבה זמן וכבר נוצר הקליק. יחד עם הטיפוס העמוק שהוא היה, הייתה הפרדה גמורה בין זמן הגיגים לזמן שטויות. הוא לא התבייש להתגלגל מצחוק ולהתחבר לצד הילדי שלו".

עם חזרתו ארצה מווינה בשנת 2014 עבר להתגורר בירושלים והתחיל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית. גיל למד תואר ראשון בכימיה עם חטיבה בפילוסופיה והמשיך ישירות ללימודי תואר שני בכימיה תרופתית. שני התארים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא היה כפסע מתחילת לימודי הדוקטורט שלו, לפני ראיונות במעבדות באוניברסיטאות שונות. שרון, מרצה של גיל מהחוג לפילוסופיה, מספרת: "יש לי הבזקי זיכרון של החיוך שלו, של הקשב שלו, של העניין שלו ברעיונות הנלמדים – כל אלו הצליחו לחדור את הניכור של המסך ולהיחרט, כך מסתבר, בזיכרוני".

בשנות בגרותו הראשונות ובהמשך חייו הבוגרים גיל הראה דאגה הולכת ומתעמקת לעולם הטבע והחי, מהפן המוסרי, ומהפן האסתטי והרומנטי כאחד- הוא היה צמחוני רוב שנותיו מתוך דאגתו גם לסבל לא נחוץ של חיות משק, אך גם מתוך דאגה לקיימות ולהשפעה רחבה יותר על הסביבה והאנושות.

גיל וקוראל הכירו בתקופת הקורונה, כאשר לא היו ברים פתוחים בגלל הסגרים והמגבלות השונות, אז הם מצאו בר מחתרתי בירושלים ובילו שם את הדייט הראשון הראשון שלהם – כחמש שעות של שיחה עמוקה, בסופה הוא ליווה אותה הביתה כמו ג'נטלמן אמיתי וחתם את הדייט בנשיקה על הלחי. למחרת בבוקר כבר חיכתה לקוראל הודעה ממנו. אחרי חצי שנה עברו לגור יחד בשכונת טלביה בירושלים וכבר אז התחילו לדבר על חתונה והקמת משפחה.

באפטר השלישי של גיל בזמן המלחמה הוא כבר לא יכול היה לחכות. טבעת האירוסין הייתה מוכנה מאוגוסט, ולמרות כל התכנונים, גיל הציע לה נישואין בעת המלחמה ב09.11.23, יום חמישי בערב. גיל החליט להציע בנקודה מסוימת שראה בה את היפה והמרגשת מכולן, במסלול הטיול הקבוע שלהם בשכונת "משכנות שאננים" בירושלים.

נסיבות מותו:

גיל היה פטור משירות מילואים אך לפני מספר שנים היה נחוש בדעתו לחזור ולשרת. בתאריך 07.10.23, בוקר השבת השחורה, גיל ביטל את טיולו הצפוי לסיני עם קוראל וכבר בשעות הראשונות למלחמה ארז תיק למילואים ונסע דרומה עוד בטרם הוקפץ רשמית.

דמותו הייחודית של גיל נגעה ברבים, וזכרו מונצח בדרכים רבות על ידי משפחתו וחבריו. אחיו לנשק בסיירת 261 בחרו להנציח אותו במילים "איש אשר רוח בו" – אות לרוחו והשפעתו על חבריו ליחידה.

כמו כן, גיל אהב מאוד את המדינה, את נופיה ומשעוליה והיה ציוני ופטריוט. תמונתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הייתה תלויה בדירתו בירושלים והוא האמין בדרכו של הרצל ובחזונו ש"אין לנו ארץ אחרת".

גיל היה בן שלושים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, אח, אחות וארוסה.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

חבריו מספרים:

ערן בן הרוש (חבר של גיל מעבודת האבטחה של הקהילה היהודית בווינה) "זכיתי להכיר את גיל בכמה שלבים התפתחותיים שלו. הוא תמיד חיפש את עצמו ולא היסס לשאול "כיצד יש לחיות? מהי הדרך הראויה בעידן המודרני הזה?". פילוסוף הוא תמיד היה בנשמה אבל גם איש של מעשים. הוא היה מאמין גדול בכוחה של השגרה ובנה לעצמו כזאת שהוא ראה לנכון ושאב ממנה הרבה כוחות. בזמן שרוב האנשים מנסים להגדיל את חשבון הבנק שלהם ולחזק את מעמדם החברתי, הוא בעיקר ניסה להגדיל את הספרייה שלו ולחזק את סט הערכים שהוא ראה לנכון". "הוא היה הטיפוס הרגוע והמגניב שרק נכנס לחדר וכבר כל האווירה נרגעת, יכול לזרוק לאוויר איזה הגיג אינטלקטואלי או סתם להיכנס עם חיוך ולהגיד "מה קורה גיסנו"?, מין מכונת צ'יל מהלכת, סקובי-דו פוגש את ישעיהו לייבוביץ".

בן ארז ופיליפ והחברים מגדס"ר 261 כתבו על גיל ב"ספר גדוד" של גדוד המילואים: "זכינו לפגוש אותך לראשונה בנובמבר 2007 ותוך זמן די קצר קיבלנו "תמונת מצב" מי זה גיל דניאלס: אדם דעתן, חכם, נחוש ועם זאת גם שקול, יסודי, עניו ומופנם. תכונות אלה ורבות נוספות (שחלקן אף מנוגדות)- אפיינו את אישיותך המיוחדת שהשאירה חותם על כולנו".

"ב7.10 באת למילואים ללא היסוס במטרה להגן על עמך שכה אהבת, מהרגע הראשון היית "אול אין". בשיחות בינינו שיתפת בדאגה שלך לקוראל שנמצאת בירושלים. התנחמת כי כל עוד ניקי לידה- היא בטוחה. כשעברנו בין יישובי העוטף וראינו את כל הרוע שבני העוולה גרמו לעם שלנו, נמלאת כאב עמוק, שוחחנו על כך רבות והיה לך ברור כי אנו חייבים לעשות כל שנדרש על מנת שטרגדיה כזו לא תקרה שוב".

דוד סולומון וחבורת חברי הילדות של גיל מאשדוד: "גיל היה אחד האנשים שיודעים להקשיב לך הכי טוב, תמיד היה כיף ללמוד ממנו ולשמוע אותו. לראות את הדרך הצנועה והענווה שלו בשילוב עם הצחוק המידבק שלו. זה היה השילוב המנצח של גיל- הרצינות אל מול הקלילות. גיל אף פעם לא היה שופט אותך, תמיד עונה תשובות מלאות ידע ועמוקות. אפילו הבדיחות שלו היו עם כמה משמעויות- תמיד אופטימי ומלא אהבה לעולם. היה מעמיק, חוקר את הדברים שאהב בחיים וכל כולו עטוף בגלימת צניעות שאי אפשר לקנות בשום חנות, בשקט שלו הוא היה מלך העולם".

גיל היה מהאנשים הנדירים שלהיות אתו לבד שקט זה לא מוזר ודווקא נותן ביטחון להיות בדיוק מי שאתה מולו. קבלה מוחלטת.

גיל הוא מהחברים שמתאהבים בהם, אלה שעושים לך פרפרים בבטן עם מחמאות ומילים בדיוק בנקודות הנכונות. הוא ראה את כל מה שרצית שבאמת יראו בך".

קישור לעמוד יזכור

שירים שגיל אהב

היה לי חבר היה לי אח/ דודו טסה 

כולם יודעים/ אהוד בנאי 

דויד ברוזה ומאיר אריאל/ בצהרי היום 

הפלייליסט של גיל באפליקציית ספוטיפיי