מהלך חייו:

הלל, בנם של גרטה והרמן, נולד ב-ח' בכסלו תשכ"ג (04.12.1962). הוא גדל והתחנך באשדוד; למד בבית הספר היסודי "נתיבים" ובבית הספר התיכון "מקיף א" וסיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.

הלל התגייס לצה"ל ב-1980 ושירת בנח"ל במסגרת גרעין "אשדות" שיועד לקיבוץ עין גדי לחוף ים המלח. במהלך שירותו הצבאי סיים בהצלחה קורס צלפים ובמבצע "שלום הגליל" שהחל ביוני 1982, לחם כצלף. באותה שנה עבר לשרת בהיאחזות הנח"ל "עירית" בצפון השומרון.

הוא הכיר את אשתו תקוה בהיאחזות נח"ל עירית - שם התאהבו ומאז לא נפרדו. בתום השירות הצבאי גרו בעין גדי כדי להתנסות בחיי קיבוץ. כעבור כשנה עזבו והתמקמו באשדוד.

ב-26.02.1985 נישא הזוג זלמנוביץ באשדוד. תקוה סיפרה על הזוגיות הנהדרת שהתפתחה ביניהם על בסיס של כבוד, אהבה והבנה, והעידה על הלל שהיה הבעל האהוב והחבר הכי טוב שיכולה לאחל לעצמהלזוג נולדו שלושה ילדים: בנם הבכור - ניר ושתי בנות: צליל ונוי. הלל היה אב אהוב ומסור לילדיו שתמך בהם ללא סייג ועמד לצדם בכל עת.

הלל למד הנדסאות מחשבים במכללת אשדוד ובתום לימודיו התקבל לעבודה בחברת החשמל, בה פעל במגוון תפקידים ומקצועות, בהם מתן הרצאות מקצועיות. במהלך שנות עבודתו למד במסלול להנדסאי חשמל במכללת "הנדסאים תל אביב".

בזמנו הפנוי הרחיב את אופקיו בקריאת ספרים בתחומים רבים, לרבות ספרים על תולדות ארץ ישראל. הוא התאפיין בסקרנות אין-סופית וברצון להעמיק ולדעת.

הלל הקפיד על אורח חיים בריא, מנוהל ומסודר. היה ספורטאי נמרץ בעל כושר גופני מצוין. התאמן בנבחרת השחייה של חברת החשמל, השתתף מטעמה בתחרויות בהן זכה להישגים. הוא הרבה לרכוב על אופניים להנאתו, גם באופן תחרותי. לפעמים רכב עם בן זוג, אך לרוב רכב לבד.

הלל קירב את בנו ניר לעולם האופניים, רכב אתו ואף השתתף לצדו בתחרויות. בתחרות "סובב אשדוד" הגיע הלל למקום השני וניר למקום השלישי. בתחרות "אֶפּיק ישראל" השתתפו בקטגוריית אב ובן.

הלל אהב לטייל בארץ לא רק באופניים אלא גם ברכב וברגל. הוא ליווה את הטיולים המשפחתיים בהסברים על ההיסטוריה המקומית והמורשת היהודית. צעד עם אשתו ב"שביל ישראל", ונותרו להם שישה ימי הליכה בלבד כדי להשלים את המסלול, שתוכננו לדצמבר 2023. הוא ניצל כל הזדמנות לטייל בעולם תוך העדפת טרקים בטבע.

כחלק מתהליך הפרטת חברת החשמל, הוצעו לעובדים מסלולי פרישה בתנאים נוחים. הלל בחר בפרישה מוקדמת בנובמבר 2018, אחרי כשלושים שנות עבודה.

מייד לאחר פרישתו החליט להגשים חלום ונרשם לקורס מורי דרך בבית הספר לתיירות בשלוחה התל-אביבית של אוניברסיטת חיפה. הלל נהנה מאוד מהלימודים. הוא סיים בהצלחה את הקורס והחל להדריך קבוצת חברים שפרשו מחברת החשמל. בזכות הידע ההיסטורי, הבקיאות בפרטים והזיכרון הפנומנלי - הצליח לרתק את המטיילים ולספק חוויית טיול מושלמת.

בחלוף השנים נישאו שלושת ילדיו והלל זכה לראות שבעה נכדים. הוא היה סבא מעורב ואהוב במיוחד. עם רעייתו הספיק להגשים חלום נוסף: טיול בן חמישה חודשים באוסטרליה וניו זילנד שכולו טרקים וטיולים בנופים קסומים. זה היה עבורם "טיול אחרי צבא, אבל בפנסיה".

נסיבות מותו:

כבכל שבת, גם ב-7 באוקטובר של שנת 2023 – הבוקר בו החלה מלחמת "חרבות ברזל", השכים הלל קום כדי לרכוב על אופניו. הוא בחר לרכוב ב"סינגל" (שביל לרוכב יחיד) בארי ובהמשכו: "סינגל" כיסופים בצפון הנגב. בשעה 06:25 נכנס הלל ל"סובב בארי" ("הסינגל האדום" המיועד לרוכבים מנוסים). בשעה 06:30 התעוררה אשתו תקוה לשמע האזעקות והתקשרה מיד אליו. בשעה 06:43 התקשר הלל אליה ונענה לבקשתה לחזור מהר ולרכוב באזור אחר. מילותיו האחרונות היו: "טוב, אני חוזר".

מאז נותק הקשר עמו. המשפחה פתחה חמ"ל ביתי ולא בחלה בשום  אמצעי על מנת למצוא את הלל. רק כעבור חמישה ימי חיפושים - ב-11.10.23, נמצאה גופתו לצד אופניו על ידי מתנדבי חילוץ והצלה וזק"א, בסמוך לחיבור עם "סינגל" כיסופים.

על פי שעון הדופק, הלל נרצח ביריות מחבלים ב-7.10.2023 בשעה 07:40 בעודו רוכב על אופניו. הוא רכב עד לשנייה האחרונה של חייו, בגיל שישים. הותיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, נכדים ואחים והובא למנוחות בבית העלמין באשדוד.

על מצבתו חקקו אוהביו את מפת ישראל, מגן דוד ושביל הרכיבה שבו נרצח וכתבו: "הלל אהוב ליבי, מחמל נפשי, בעלי, אבינו, סבנו ואחינו האהוב, נרצחת מעצם היותך יהודי בשבת השחורה והארורה. אהבתך לארץ ישראל חרוטה בליבנו. מורשתך תימשך לעד", וסיימו במילים "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' י"ט) ובפסוק "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח (תהילים א, ג)".

אשתו תקוה ספדה לו: "הלל אהוב ליבי, לנצח חקוק בליבי. ננציח את מורשתך לעד".

בתו צליל ספדה: "אני אוהבת אותך בכל ליבי ואני מבטיחה לזכור אותך רק שמח, מחייך וחזק מכולם. אוהבת אותך עמוק בנשמה שלי, לנצח נצחים".

בתו נוי ספדה: "תודה על מי שהיית עבורי, על המודל לחיקוי בזוגיות המדהימה עם אימא, על הציונות ואהבת המולדת, על ערך החברות, הכרת הטוב, ואיך תמיד היית אומר? סבלנות ואמונה".

הלל נשא עליו מגיל צעיר כרטיס "אדי" לתרומת איברים. לנוכח מצב הגופה בעת הימצאותה לא ניתן היה לתרום את אבריו. לכן, החליטה המשפחה לתרום דפיברילטור לאמבולנס של איחוד והצלה, כתרומה להצלת חיים. להנצחתו של הלל יזם ניר בנו, בהשתתפות חברים מקהילת הרוכבים, אירוע רכיבת אופניים שהתקיים ב-3 בנובמבר של שנת 2023.

תקוה, ניר וצליל בחרו לקעקע על גופם את סופו של שביל האופניים ברכיבה האחרונה שלו, ולצידו האופניים והתאריך 7.10.

בחברת החשמל, בתחנת הכוח "אשכול" בה עבד הלל, הוקמה אנדרטה מרשימה לזכרו. האנדרטה מסמלת את החיבור של שביל ישראל הקטוע ואופניים, ושמה - "נקודת אור".

חבריו מספרים:

שמואל ביטרמן קבוצת מטיילי גימלאי חברת החשמל :

"הלל אדם מיוחד חד בשכלו בעל כושר גופני מדהים חדור מטרה יכולת להסביר ולספר

על כל אתר ופינה בארץ ישראל באופן מרתק ונהיר ."

סוסינסקי שלמה: "במסע של החיים אנחנו נפרדים מהרבה אנשים יקרים נכנסת לי ללב והתווסת לאנשים שאמשיך להתגעגע אליהם לעד ".

משה טרטקובסקי: "מהרגע שהצטרפת לקבוצת המטיילים עם סיום לימודיך זכיתי בחבר איכותי בעל ידע נרחב ומעמיק בידיעת הארץ ובידע כללי נרחב , חובב מוסיקה אוהב את החיים ובעיקר לטייל ,בזכות הדרכתך זכיתי להכיר לעומק נופים ואתרים ברחבי הארץ ולהנות מסיפורים מעניינים ."

סטרבה: "כל הרוכבים האשדודים הכירו את הלל וכיבדו אותו. הכול תוך שמירת הסגמנטים שנרשמו על שמו באפליקציית הרוכבים" .

שי: "ידידו לרכיבה הלל היה אדם מדהים ורוכב מדהים".

ישראל: שותף לרכיבה של הלל "הלל 'כַּפָּר' (בכינוי זה מלשון "כפרה" – כינה הלל את חבריו) אין אדם אחד בקבוצת הטיולים, בקבוצת השחייה, בקבוצת הרכיבה ובקבוצת החברים שלא נהנה מחברתך. היית אדם כל כך טוב, נעים, חברותי, חיובי ותחרותי. תנוח בגן עדן, ואם יש שם אפשרות לעשות ספורט, אני בטוח שאתה מספר אחד".

חברי ילדות:

דוד דרור: "הלל חבר יקר מורה דרך ומורה לחיים אהב את ישראל היפה והטהורה. איש ספר ואדם חכם ומיוחד, עצותיו חקוקות בזיכרוננו ובליבנו לעד"

אלפרנג'י איציק: "הלל, חבר יקר שתמיד ידע לשמור על קשר, חבר אמתי  והכי טוב, לא מבין איך העולם לא נעצר ואיך השמש ממשיכה לזרוח. מתגעגע אליך מאוד!".

פרדי אלגזר: ״הלל זה האדם הכי חי שיש. אהב את החיים תמיד. האיר את הסביבה בנוכחות שלו. דומיננטי ומיוחד עם כל כך הרבה ידע, מלא כרימון"

בנצי ברוכיאן: "כחבר ללימודים לקורס מורה דרך זכיתי להכיר את הלל ולהיחשף אליו. יש רגע כזה במקום חדש עם אנשים חדשים שמשהו בו שובה לך את הלב. רגע כזה שאתה מרגיש חיבור מידי עם מה שהלל הקרין כלפי כולם. לא יודע מה גרם לי להתאהב בו - אם זה נועם ההליכות שכה אפיין אותו או בכלל הידע העצום, אולי הצניעות שלו, אולי החיוך שתמיד היה בו והניצוץ התמידי בעיניים, אולי העובדה שתמיד פרגן והרים בדרך המיוחדת שלו, ואולי זה המכלול המיוחד והנדיר שהיה בו שגרם לכל כך הרבה אנשים להתאהב בו והיום כל כך להתגעגע"

ישראל דוידוביץ: "הלל זלמנוביץ - הרוכב הנדיר - הייתה מכנה את כולנו כפר (קיצור של כפרה), אני השותף שלך לרכיבה  מתגעגע מאוד, ואם יש בגן עדן תחרויות ספורט אתה מספר אחד בהכל, אוהב אותך"