מהלך חייו:

עילאי נועם בן מוחה, הידוע לכולם כנועם, נולד ביום כ"ו בניסן תשס"ג, 28 באפריל 2003, בבית החולים קפלן – להוריו פאני ושלום ואח לאמיר, עדן ובר. כבן צעיר במשפחה בת ארבעה ילדים, נועם היה האור והשמחה של משפחתו מיום היוולדו. מילדותו, בלט נועם באישיותו המיוחדת. הוא היה ילד שופע אהבה, תמיד מוכן לחבק ולעודד את הסובבים אותו. חיוכו המדבק וצחוקו המתגלגל היו סימן ההיכר שלו, כמפיצים אור וחום בכל מקום אליו הגיע.

נועם היה אדם של חיוניות ושמחת חיים. הוא מצא הנאה רבה בפעילות גופנית, במיוחד בכדורגל, שהיה אחד מתחביביו האהובים. כאוהד של קבוצת בית"ר ירושלים, הוא נהנה לצפות במשחקים יחד עם משפחתו וחבריו. נועם אהב לצאת ולגלות את העולם, ליהנות ממפגשים חברתיים ולחגוג את הרגעים הקטנים והגדולים. מעל הכל, הוא העריך את הזמן שבילה עם אהוביו – המשפחה החברים ובת זוגתו היו תמיד במרכז עולמו, והוא ידע לסחוף את כולם אתו באנרגיה המיוחדת שלו. עוד בהיותו בתיכון, נועם עבד כמלצר באולם אירועים, שם הכיר את ענבר, שהפכה לאהבת חייו שנה לפני גיוסו לצה"ל. הקשר ביניהם היה מיוחד במינו, מלא באהבה, הבנה ותמיכה הדדית. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נועם התגייס לגדוד 51 של חטיבת גולני, בעקבות סבו ואחיו הגדול ששירתו גם הם באותה החטיבה. הוא ראה בשירות הצבאי הזדמנות להגשים את ערכיו של נתינה והגנה על המולדת.

נועם היה ידוע בנחישותו ובשאיפתו למצוינות. בכל משימה שלקח על עצמו, הוא השקיע את כל כולו, תמיד שואף להוכיח את עצמו ולבצע את כל דבר על הצד הטוב ביותר. נועם היה לוחם אמתי לא רק בצבא, אלא גם במהלך כל חייו. שום דבר לא בא לו בקלות, אך הוא נלחם ולא נכנע עד שהשיג את אשר רצה.

מעבר לכישוריו הרבים, נועם היה ידוע בליבו הרחב ובאמונתו העמוקה בטוב שבאדם. הוא תמיד מצא דרך להתחבר לאנשים, במיוחד לאלו שהרגישו חלשים או מבודדים. נועם האמין בלהיות אדם טוב, ללא כוונות זדוניות, והלך בדרכו מתוך אמונה חזקה באלוהים. יושרו ונטייתו לעזור לחלשים היו תכונות בולטות באישיותו.

נסיבות מותו:

ביום השבת הגורלי של ה-7 באוקטובר 2023, נועם הפגין את גבורתו האמתית. בשעה 06.30 בבוקר, כשהחלו להישמע האזעקות והדיווחים על חדירת מחבלים לכיוון כיסופים, מפקדיו וחבריו של נועם יצאו לכיוון היישוב. בהנחיית מפקדיו, נועם וחמישה לוחמים נוספים נשארו במוצב כדי להגן על התצפיתניות, החיילים ומשפחותיהם שהיו בבסיס.

דקות ספורות לאחר מכן, התקבל דיווח נוסף על מחבלים המתקרבים למוצב. נועם, שהבחין כי חברו נמצא לבדו בעמדת הש"ג, ידע שאינו יכול להשאירו שם ללא הגנה. ללא היסוס, הוא רץ לנשקייה, לקח שני נשקים מסוג "מג" ורץ לחברו. שם, בעמדת השמירה, נועם וחברו נלחמו בעשרות מחבלים במשך זמן ממושך. למרום הסכנה העצומה, נועם המשיך להילחם בעוז ובתושייה רבה, עד שנגמרה לו התחמושת. בגבורתו, הוא הצליח לעצור את הגל הראשון של המחבלים, הרג עשרות מהם, ובכך אפשר לשאר הלוחמים זמן להתארגן והציל חיים רבים.

התצפיתניות שהיו בבסיס סיפרו כי הן קראו לנועם ולחברו בקשר, הזהירו אותם מפני כוח גדול של מחבלים המתקרב, וביקשו מהם לסגת. אך נועם סירב לעזוב את עמדתו. "נראה לכן? בחיים אני לא אצא מפה!" – היו מילותיו האחרונות. עדות לנחישותו ולאומץ ליבו הבלתי רגילים. נועם נפל כגיבור, וזכרו ממשיך לחיות בלב כל מי שהכיר אותו. משפחתו וחבריו רוצים שהעולם יזכור את נועם כגיבור ישראל על סיפור לחימתו האמיץ, אבל גם כאדם מלא אהבה, שמחת חיים וטוב לב. הם מבקשים שיכירו את נועם כפי שהם הכירו אותו – כאדם שידע לחיות את חייו במלואם, תמיד עם חיוך על פניו ואהבה בליבו.

סיפורו של נועם הוא סיפור של אהבה, נתינה וגבורה עילאית. הוא מלמד אותנו על כוחה של אהבת אדם, על חשיבותה של חברות אמתית, ועל המשמעות הכנה של הקרבה למען הזולת והמולדת. משפחתו מקווה כי סיפורו של נועם ימשיך להשפיע ולהוות השראה לרבים גם בעתיד, כסמל לאומץ, לטוב לב ולאהבת המולדת. זכרו של עילאי נועם בן מוחה יישאר חי בלבבות רבים לעד. יהי זכרו ברוך.

חברו מספר:

עידן – בן הדוד והחבר הכי טוב של נועם: חיוך שווה זהב! נועם שלי, כבר לא מעט זמן שאתה נמצא אתנו ואני עדיין לא מעכל שאתה לא פה. אני עדיין שומע אותך בראש לי, עדיין מרגיש שאתה פה לידי, מי יודע מה עברנו ביחד? הצחוקים שלנו והשטויות שעשינו. איך היינו אוהבים לשגע את כל העולם, כל הילדות שלי הייתה אתך, אפשר היה להגיד שאני ואתה זה עסקת חבילה וזה ימשיך להיות ככה כל החיים! תמיד תהיה בראש שלי ובלב שלי! היה לך אומץ, רוח, נתינה, כבוד, הצחוק.. ומעל הכל החיוך שלך – תמיד ילווה אותי קדימה! הלכת כצדיק וגיבור ישראל ואתה תמיד תשמור עלינו מלמעלה. תמיד אזכור אותך, אתה תמיד תהיה בלב שלי, בראש שלי ובדם שלי!!!

היה שלום חבר.