מהלך חייו:

יצחק (איציק) נולד ב-10/05/1967 להוריו גילה ורוברטו גלרנטר. הוא הבן הבכור והאח הגדול של מוטי ואיתי; אב לירדן, לאסף, לעומר ולעילי, וסב למיה ולרוני. איציק גדל באשדוד, למד בגנים ובבתי הספר היסודיים שז"ר והראל ובמקיף ד', והמשיך את לימודיו בבית הספר לקציני ים בעכו. לאחר סיום הלימודים, התגייס לצה"ל ושירת כקצין בחיל האוויר.

בתום שירותו הצבאי, התחתן והקים את ביתו באשדוד וכשנה לאחר מכן נולדה בתו הבכורה, ירדן. לאחר מספר שנים, בהן התבסס והקים את משפחתו בעיר, עבר לעבוד כמנהל בחברת רדימיקס לייצור בטון ומשם לעיר אילת. לאחר שנים של מגורים באילת, במהלכן נולדו שלושת בניו: אסף, עומר ועילי, החליטה המשפחה לחזור להתגורר באזור המרכז. איציק, שניהל במשך שנים רבות מפעלים לייצור בטון, בנה את ביתו ביישוב אירוס, תוך הדגשה על אדריכלות בטון, אותה הוא כל כך אהב. הבית שבנה זכה לתשבחות רבות בעיתונות הארצית והבינלאומית, והכותרת הייתה "הארמון של מלך הבטון הישראלי", כותרת שהוענקה לאור צורתו של הבית המתאימה לאישיותו היציבה והחזקה של איציק לצד תפקידו רב השנים בחברת הבטון.

קישור לכתבה באתר וואלה.

איציק תכנן ועיצב את ביתו בצורה שתאפשר לו ללכד סביבו לאורך שנים את ילדיו, שהיו עבורו כל עולמו. הוא היה סבא לשתי הנכדות, מיה ורוני - בנותיה של ירדן - וכסבא צעיר ופעיל היה מחובר מאוד לנכדתו הגדולה, מיה, איתה בילה בימי כיף שבהם נהגו לאכול גלידה מסטיק, ששניהם אהבו. איציק אהב מאוד את חופי אשדוד, שם נהג לבקר מעת לעת וליהנות ממשחקי מטקות.

איציק, בעל הנפש הצעירה והמראה הצעיר, אהב את החיים ונהג להשתתף בפעילויות ספורט ואקסטרים, להאזין למוזיקה (במיוחד לשיר "Ode to My Family" של הקרנבריז), ולהשתתף בהופעות ובהפסקות לבירה בבתי הקפה של רצועת החוף. איציק אהב את המולדת ואת נופיה של הארץ. הוא גידל את ילדיו תמיד, לאהוב ולתרום למולדת.

במהלך חייו, איציק היה מודל לחיקוי עבור אחיו איתי, שתיאר אותו כאח בכור שהיה דמות להערצה עבורו ולימד אותו שבכוח הרצון ניתן להגיע לכל יעד. "אין לא יכול יש לא רוצה " ו"הזמן קצר והמלאכה מרובה" הם שני המשפטים שייצגו את איציק - שנחשב לאיש חזק באופיו - חכם ובעל תושייה. איציק מאוד אהב לנצל כל רגע תחת המוטו "זמן שעובר אינו חוזר" וניצל כל דקה פנויה לפעילויות שונות, החל מצפייה בסרטים שאהב דרך הופעות ועד לפעילויות ספורט בהן פעילויות אקסטרים שונות.

נסיבות מותו:

למסיבת הנובה, הגיע איציק ב-7/10/23 לפנות בוקר. כשהוא ביחד עם חבריו, היה בין הראשונים לעזוב את המקום עם תחילת האזעקות. הוא נהג ברכבו ולצדו חבריו שהגיעו אתו למסיבה. בדרכם חזרה, כשהם עוברים באזור עיקול מפלסים בסמוך ל"החץ השחור", נקלעו איציק וחבריו למארב מחבלים. הרכב נורה במספר מקומות ואבד הקשר עם איציק. גופות החברים אותרו ליד הרכב, אך איציק לא נמצא. היו חששות שהוא נחטף לעזה, דבר שנתמך בעובדה שהטלפון שלו אוכן ברצועה לאחר התקרית. במשך חודשים רבים, הייתה המשפחה תלויה באינדיקציה ההיא בלבד.

המשפחה שמרה תקווה והאמינה שתראה אותו חוזר בחיים מהשבי, מתוך ההבנה שאישיותו החזקה והתושייה שלו יעזרו לו לשרוד. לצערה, ב-17/05/24, שבוע לאחר יום הולדתו ה-57, התקבלה הבשורה שגופתו של איציק חולצה במבצע צבאי ממנהרה בג'בליה.

קישור לכתבה באתר וואי-נט.

הלווייתו של איציק התקיימה ב-19/05/24 בצוק על חוף הים בקיבוץ פלמחים. בהלוויה נכחו אלפים שנשאו דגלי ישראל. הוא נקבר על צלע ההר שמעל הים שאהב כל כך. על מצבתו נרשם: "אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם, אהבה לא נשכחת ולא לפחד מהפחד".

קישור לשיר שאיציק אהב -  The Cranberries - Ode To My Family