מהלך חייה:

איזבלה (איזבלוצ'קה), בתם של נטליה וסרגיי גנדלין, נולדה בי"ח בשבט תשנ"ו (08.02.1996) בפתח תקווה. בת בכורה ואחות גדולה של אמילי. של מילנה, אחות למחצה.

היא גדלה והתחנכה באשדוד. למדה בבית הספר היסודי "אלונים". ילדה יפת תואר, חייכנית, טובת לב וחברותית. בילדותה השתתפה בחוגים רבים, למדה בלט, פסנתר, שחייה וטניס והשתתפה במקהלה. איזבלה הייתה ילדה קורנת, מחייכת, שמחה, מובילה ומלכת הכיתה. בהמשך למדה בתיכון "מקיף ז' הקריה" והתאמנה באתלטיקה קלה. הייתה בת מסורה להוריה ואחות תומכת ואוהבת.

בסיום לימודיה, התגייסה לצבא. אחרי השחרור, המשיכה ללימודים אקדמיים ולמדה תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בניהול עסקי בינלאומי ב"מכללה למנהל".

בסיום לימודי התואר עבדה בחברת השילוח הבינלאומי "ICL Intelligent Logistics" בתפקיד ראש צוות קריטיקל (משלוחים דחופים). שם, בלטה כעובדת חרוצה ואהובה על עמיתיה.

את נדב יהודה הכירה בגיל 15, אבל האהבה ביניהם פרחה רק בהיותה בת 22, לאחר שנפגשו באופן מקרי ברחוב באשדוד, עיר מגוריהם. בשנת 2020 הם עברו לגור יחד, התארסו והיו אמורים להתחתן ב-26.10.23. בספטמבר 2023 נסעו יחד עם הוריה לטיול באיים המלדיביים, שם ערכו טקס נישואין במסורת המקום ורצו להקרין את הסרטון ביום חתונתם.

איזבלה הייתה מוקפת חברים ואהובה על הבריות. אישה מלאת שמחת חיים שבכל מקום שבו הייתה הפיצה אור ואנרגיה חיובית. המשפט שלאורו הלכה היה "Good vibes only".

ספורט היה חלק משגרת חייה. היא הקפידה ללכת לחוגי יוגה, לאימוני כושר ואהבה לעשות סקי. הייתה אוהדת קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". היא אהבה לקרוא ספרים, לטייל בעולם, לעשות סקי וללמוד דברים חדשים.

נסיבות מותה:

בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 - בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בעקבות זאת החלה מלחמת 'חרבות ברזל'.

איזבלה ובן זוגה נדב הגיעו לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים, בו חגגו כ-3,000 איש, בשעה 6:00 בבוקר, כחצי שעה לפני תחילת המתקפה. עם הישמע האזעקות, הם החליטו לנסוע הביתה. בדרכם חזרה, נעצרו ליד מיגונית סמוך לקיבוץ עלומים כדי לתפוס מחסה מירי הטילים. איזבלה יצרה קשר עם משפחתה וסיפרה שיורים עליהם. נדב יצא מהמיגונית לבדוק מה מתרחש ואז הבחין במחבלים. הוא התחבא בין השיחים וכך ניצל. 

המחבלים זרקו רימונים לתוך המיגונית ואיזבלה נפגעה ברגל וביד. לאחר מכן נכנסו המחבלים למיגונית תוך כדי ירי, שם איזבלה נורתה למוות.

במיגונית עלומים שהו יותר משלושים איש, מתוכם רק כעשרה ניצלו. בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

איזבלה גנדלין נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 27. הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ובן זוג.

על מצבתה כתבו אוהביה: "הפרח הכי יפה בערוגה של החיים. את השמחה שלך אי אפשר לעקור ואת האור שלך אי אפשר לכבות. תמיד דאגת לסובבים אותך ורק אז לעצמך. לנצח תפרחי בלב שלנו".

קרוביה ומכריה מספרים:

אביה סרגיי: "בתי היקרה, איזבלוצ׳קה שלי, איך אני מתגעגע, כמה את חסרה. הלב שלי שבור, החור בתוכו יישאר לנצח. החיוך שלך, השמחה שלך, האושר שלך עשו לי את החיים. אני אוהב אותך עד כאב בחזה. את איתי, כל הזמן איתי".

ארוסה נדב יהודה כתב: "זה לא נתפס. אני עדיין לא מעכל. איזבלה הייתה כל החיים שלי... היינו אמורים להיות זוג נשוי והיא איננה. איך אפשר לתפוס ריק שכזה?"

אחותה אמילי: "אני ואיזבלה היינו אחיות במלוא מובן המילה, היא הייתה האחות הכי טובה בעולם, תמיד ידעתי שיש לי למי לפנות ועם מי לדבר, לא משנה מתי, היא תמיד הייתה שם בשבילי! החברה הכי טובה בעולם, את דמות להערצה. הפצת כל כך הרבה אור ושמחה בכל מקום. השארת לי צלקת בתוך הלב. אני מבטיחה לך שהכול ידעו מי את, בכל מקום".

דודתה טטיאנה: "היית האור של המשפחה שלנו והאור הזה כבה. אומרים שיש חיים לפני ואחרי לא. עכשיו אין לנו חיים אחרי. יהי זכרך ברוך ילדתנו. עכשיו את מלאך, המלאך הכי יפה".

בת דודתה יאנה: "אני מודה שזכיתי לחיות עם אדם מיוחד כמוך 27 שנה. אני מבטיחה שלא אפסיק לספר לכולם עלייך, כמה שהיית טובה וכמה אהבת את החיים... היית הכי יפה בעולם עם החיוך הכי יפה שיש ועכשיו את המלאך הכי יפה בגן עדן... אני מאחלת לכולנו לקחת ממך אפילו מעט משמחת החיים המטורפת שהייתה לך, מטוב הלב שלך ומהנתינה שלך... אוהבת אותך לנצח, תשמרי עלינו מלמעלה".

חברתה טליה: "היית קרן אור בעולם הזה עם החיוך הכי גדול והלב היפה, תמיד תישארי נצורה בליבי".

מורתה שרון: "זכיתי לחנך אותך בחטיבה עליונה, שלוש שנים. החיבור בינינו נוצר מייד, והיה הרבה מעבר למחנכת-תלמידה. אהבתי אותך כבת, והקשר בינינו היה חזק ונשאר לאורך השנים. זיהיתי בך תמיד את הכוח והעוצמות הטמונים בך, את המיוחדות, את היותך חזקה, פייטרית... תמיד היית מחויכת ושמחה, היית מלאת כריזמה ואופטימיות, חכמה, מצחיקה, הכי יפה וטובה שיש".

דבי חברתה לעבודה: "'היוש ומה נישמוש??' ככה איזבלה הייתה מתחילה כל בוקר כשהגיעה למשרד. חיבוקים ונשיקות בכל חדר. שיחות בכל מסדרון, שיחות בשירותים, שיחות במטבח, בחדר עישון. אין מחלקה בחברה שלא היו לאיזבלה חברים אוהבים".

סיפר נדב: "איזבלה הייתה האהבה הכי גדולה שאהבתי בחיים. אהבתי אותה ברמות שאני לא יכול לתאר. היא השלימה אותי כמו כפפה ליד... היא שינתה לי את החיים. אני היום מי שאני בזכותה".

משפחתה של איזבלה הקימה אתר אינטרנט לזכרה  עם סיפורים ותמונות מתחנות חייה השונות. חברה איתי צייר את דמותה וכתב את שמה על מיגונית באשדוד. מועדון ספורט "מכבי חיפה" העלה ליו-טיוב סרטון לזכר איזבלה.