מהלך חייו:

מולוקן תשומה – שכונה גם מולי - נולד ב-כ"ו במנחם אב תשנ"ה 22/08/95 באתיופיה, להוריו הרגווין ונביית. אח לגטהום, ירוס, צגנת, מזל ושי. הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1998, בהיותו בן שלוש. משפחתו התגוררה באשדוד מאז עלייתה ארצה.

את לימודיו היסודיים עשה מולוקן בבית הספר "אריאל" ואת לימודיו התיכוניים בתיכון מקיף ה'. לאחר השלמת לימודיו התיכוניים, הוא התגייס לצה"ל, תחילה כטכנאי מטוסים. חודשים אחדים לאחר גיוסו, ביקש מולוקן לתת מעצמו יותר והחל לבקשתו בהכשרה כלוחם בחטיבת הנח"ל. כך הוא השלים את שירותו הסדיר המלא כלוחם קרבי. את שירות המילואים ביצע בגדוד 5035 והיה נכון תמיד לעזור לחבריו ולבצע כל משימה.

עם שחרורו מן השירות הסדיר, פעל מולוקן רבות לעידוד בני נוער להתגייס לשירות משמעותי.  טיפוח דור העתיד תוך הצבת מטרות והגשמתן, היו עבורו דרך חיים. הוא הדריך קבוצות למנהיגות נוער ביסוד המעלה וגם הדריך בעמותת "אחריי!" לנוער מוביל שינוי, בראש פינה.

הוא אהב מאוד את עבודת הכפיים ואהב לעסוק בטכנולוגיה ובחשמל. אהב לטייל ולשהות בטבע, אהב את המדינה, אך יותר מכל אהב אנשים – לעזור ולתת לאחר. בהקשר זה, התנדב ופעל נמרצות מולוקן בעמותת "ידידים" לסיוע בדרכים. בשנתיים שלפני מותו עבד במערך החזקת הגנים של עריית אשדוד.

נסיבות מותו:

ביום 7/10/2023, עם חדירת מחבלי החמאס מרצועת עזה לדרום הארץ ותחילתה של מלחמת "חרבות ברזל", התגייס מולוקן תשומה למילואים ושירת בחיל הרגלים.

רב סמל (במיל.) מולוקן תשומה נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה ביום שני י"ג בטבת תשפ"ד (25.12.2023), בבקעת הירדן – בעת ניסיון לעצור מחבלים שתכננו פיגוע בישראל. בן עשרים ושמונה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד, תוך שהותיר אחריו הורים וחמישה אחים.

חברים מספרים:

תדלה: לב זהב, חבר יקר ואהוב, אור מהלך על שניים, אדם מלא בטוב ובנתינה, הפיטר-פן של החברים והרובין-הוד של הסביבה. בעולם של ציניות, אתה היית האמת, אתה זה שלימד את כולנו איך להיות טובים יותר, לפעמים אפילו הצלחת.

בן יוסף: מולקן האח גדול שלי, האח הגדול של המחלקה כולה, מה שהכי היה מאפיין את מולקן זו האחווה שלו לאחים שלו, לחברים שלו לנשק, ״אתה לא לבד מולקן אתך״. תמיד היה נותן לך להרגיש בסדר גם אם לא היית חלק מהעדר, כי זה מי שהיה מולקן: יחיד ומיוחד שכולם אהבו ונאהב תמיד. ״מולקן אנה וודש הלאו

וונדימה".

קליין: מהרגע שנפגשנו שם באוהל בסיס האימונים החטיבתי, התחברנו בכל רגע קשה היית שם וידעת לתת חיוך, מילה טובה, איזו בדיחה שתגלגל את כולם מצחוק, לדחוף את החבר'ה שמאחורה. תמיד היית חזק בשביל כולם. הדבק שמדביק את כולם ביחד. גם אחרי הצבא כל טיול ישיבה או סתם לשבת לבירה בטבע האהוב עלייך כל רגע אתך קשה או קל היה חוויה. שמח שזכיתי להכיר אותך. מתגעגע אח יקר.

עוזר: חבר יקר, גדלנו יחד מגיל קטן ואתה חסר לי מאוד. חבר טוב ותמיד היית שם בשבילי, תמכת ואוזן קשבת. היית אדם מיוחד עם המון שמחת חיים והקרנת אור על אחרים. תמיד נתת לי את המילה הנכונה במקום הנכון. לנצח אזכור אותך ותמיד תישאר בליבי ולתמיד.

ברק: לאורך כל שנות ההיכרות שלנו לכל מקום אליו הגעת תמיד הבאת אור גדול, שמחה אמתית, עצה טובה, חיוך רחב, צחוק ייחודי והומור שנון ששמור רק לך. "לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף, אתה יודע."

מיכל: 'מול', האיש עם הלב הכי גדול, העיניים הצוחקות - ואהבת השוקולד בכל הצורות. ואם אפשר עוגת שוקולד רכה רכה, שמחבקת את הבטן מבפנים. הוא מעדיף.

זיו: מולוקן - יום אחד שלם! (פירוש השם) - כך הוא הציג את עצמו בפעם הראשונה שנפגשנו

ובאמת כזה היה אחי האהוב, חי כל יום במלאות - שלם! לב טהור וענק מלא נתינה ואהבת חינם עם עיניים טובות שתמיד קולטות את הפרטים הקטנים, אלו שאף אחד לא רואה. חיוך כובש, מרחיב ופותח לבבות, מוח מבריק מלא פתרונות וידיי זהב. שטות היה השם השני שלו וכשהוא הגיע לשכונה שמעו צחוק מתגלגל בכל פינה. כזה היה אחי האהוב. אדם של חסד ואהבה. אדם יחיד ומיוחד מלא שמחה.

לינק:

יחידת קליטה יפו פוסט לזיכרו