מהלך חייו:

משה נולד בי"ד בכסלו תשנ"א, האחד בדצמבר 1990, בעיר אשדוד. בן לאסתר ז"ל וליצחק יבל"א, אח לטל, הדר ונועם - השלישי מבין ארבעת האחים. הוא נולד בביה"ח "קפלן" ברחובות, וגדל באשדוד. הוא למד בביה"ס היסודי-דתי "הרואה", ולאחר מכן בתיכון מקיף י' במגמת מחשבים ואלקטרוניקה.

משה היה אדם מבריק, רווי כישרונות, יצירתי מאוד, עם חשיבה בתוך ומחוץ לקופסה, ובעל יכולת מופלאה לפתור כל סוגיה ממספר זוויות שונות. מוכשר מאוד בעיקר בתחום הטכנולוגי.

אוהב אדם ובעלי חיים; בעל חמלה בלתי נדלית על חסרי הישע שבהם; אדם שורשי וערכי עם כיבוד מופתי של אב ואם וכן אדם המקפיד לקיים מצוות אנושיות שבין אדם לחברו, ולהוות אוזן קשבת לכל אדם החפץ בעצתו ועזרתו.

מגיל בר מצווה שימש כ"בעל קורא" וכשליח ציבור בבית הכנסת, והנעים בקולו את התפילה. הרב מאיר פינטו סיפר כי קריאתו הזכה מצלצלת באזניו בכל עת, בשל היותה נעימה ומדויקת להפליא בטעמי המקרא. כילד, משה ניחן ברגישות לבעלי חיים והרבה לאסוף כלבים עזובים ולהביאם לביתו. שם, הוא דאג וטיפל בהם במסירות רבה. משה אף נהג לפקוד כלביות - כחלק מאהבתו - וגידל בעצמו כלב מסוג רועה גרמני עד ליומו האחרון.

משה היה בעל שילוב נדיר של לב זהב עם ידי זהב - תבונה ורגישות, יכולת לזהות את ליבת הדברים ומהותם ועם זאת יכולת טכנית משובחת, אשר ליוותה אותו במהלך חייו והייתה "המנוע" להתפתחותו המקצועית. עוד מילדותו אהב לעסוק בתחום המכאני: הרכיב, פירק, תיקן, שדרג והשמיש חפצים שונים.

את הקריירה האישית שלו בתחום הטכנולוגי, הוא פיתח באמצעות למידה רבה, בה השקיע את מרבית זמנו ומרצו. בכל תפקיד שמילא, דאג תמיד שיהיה בו הציוד הטכני המתקדם ביותר, כדי להיטיב את המשימה ולהוציאה אל הפועל בדיוק הרב, ככל שניתן.

אהבתו לאופנועים הייתה עוד אחת מתשוקותיו. בילדותו נהג לפרק ולהרכיב דגמי אופנוע קטנים, ולימים רכב על אופנוע-שטח משלו, אותו אבזר במיטב החלקים האיכותיים ביותר.

במסגרת הכנותיו לשירות הצבאי, למד משה במכללת אורט סינגאלובסקי בת"א, המכשירה הנדסאים בתחומים הטכנולוגיים - ושם רכש תעודת טכנאי. את שירותו הצבאי עשה ביחידת המודיעין 8200. עם שחרורו מהצבא למד במכללת ספיר לתואר ראשון בתחום התעשייה והניהול, ועסק בשירות האזרחי בתפקידים שונים בתחום הטכני.

לימים, גויס משה לשירות פעיל בשירות הביטחון הכללי (השב"כ), בו שימש בתפקידים שמטבע הדברים, עליהם לא ניתן לתאר. מפקדיו וחבריו מעידים עליו כאיש שחי בן אנשים; כאיש שאהב את הבריות וזכה מהם לאהבה רבה. היה נכון תמיד להקשיב, לעזור, לחבק ולהיות חבר טוב ונאמן. בהיבט המקצועי, היה בעל יכולות גבוהות שהתבטאו במצוינות ובמסירות לביצוע משימות עד תומן. אמנם עבד משה "בין הצללים", אך היה מואר בנשמתו ודאג תמיד לחבריו שעבדו עמו. סימן ההיכר שלו היה החיוך הנצחי שעומעם מעט עם מותה של אם המשפחה ואשת החינוך, אסתר דיינים ז"ל, כשנתיים לפני מותו.

אביו יצחק סיפר כי משה, שכונה בבית 'מושיקו', היה מגיע בערבי שבתות לסעוד עם בני המשפחה. בבואו היה רוכן לעבר הוריו, מחבק ומנשק בחזקה, כפי שעשה גם בילדותו. "מושיקו לא היה מתחיל לאכול, עד שאמו לא הייתה מתיישבת, ומתפנה לאכול". הוא דאג מאוד לאביו, והיה משוחח עמו מידי יום. משפחתו וחבריו מעידים עליו שהיה גבר יפה תואר, מעודן, נקי ואסתטי.

הקשר שלו לאחיו ולאחייניו, היה חם ולבבי במיוחד. עם אחיו נועם ואחיותיו, טל והדר דאג לשמור על קשר רציף. אחים המעידים על כך שתמיד מצאו אצלו אוזן קשבת וכתף להישען עליה ולהיתמך בה. כן מצא משה את הדרך לליבם של חמשת אחייניו, עימם הרבה לצחוק בהנאה ולבלות יחד.

משה היה בן למשפחה ערכית ושורשית, שחי את מרבית חייו בצביון דתי. הוא האמין שאין דבר העומד בפני הרצון ויש לעמול כדי להשיגו. הוא התחנך כל ימיו על אהבת המולדת - ועל אהבתה נפל. כך הייתה המשפחה רוצה שייזכר לעד. יהי זכרו ברוך.

נסיבות מותו:

משה דיינים נפטר במודיעין ביום רביעי י"א בתמוז ה'תשפ"ד (17.7.2024), ונטמן בחלקה הצבאית, בבית העלמין באשדוד. בן 33 בלבד היה במותו.