מהלך חייו:

נאור חסידים – שכונה גם שניאור ו-נאורי - נולד ב-כ"ה טבת תש"ס, 3/1/2000  כבנם של גלית ואבי. הוא הבן השני להוריו מתוך ארבעה ילדים: אחותו הגדולה מור, אחיו אליה והאחות הקטנה נועה.  כאשר נאור נולד התגלתה בעיה רפואית ונשקפה סכנה לחייו. בעקבות כך, הוריו קיבלו על עצמם את מצוות שמירת השבת ועוד במהלך השבת הראשונה אשר שמרו - מצבו של נאור הוטב, הוא יצא מכלל סכנה והבריא. מאז, משפחתו שומרת את השבת כהלכתה וזכות המצווה נזקפת לזכותו של נאור.

עוד מילדותו התגלה נאור כילד שובב ומלא בשמחת חיים, שנון בעל חוש הומור מדבק ולכל מקום שהגיע גרם לנוכחים לחייך ולצחוק. בתקופת נעוריו היה חברותי מאוד ואהוב על חבריו וכן על הצוות החינוכי. למעשה כל מי שהכיר את נאור התאהב בשמחת החיים שלו ועל אף השובבות הצליח לכבוש את ליבם של כל סובביו. לצד השובבות ושמחת החיים, נאור התאפיין גם באחריות אישית וברצינות. מאז ומעולם הוא ניחן ברגישות מיוחדת כלפי הזולת וביכולת לראות כל אדם ולזהות את הצורך של האחר. תמיד ראה את "האנשים השקופים" וידע להעצים ולהעניק לכל אחד תחושת שייכות וביטחון.

בגיל 16 זכה למצוא את אהבת חייו - סיון אלקבץ ז''ל - שאותה הכיר כששניהם למדו באותה השכבה בתיכון. מאז הם לא נפרדו, הקשר ביניהם התעצם משנה לשנה והם חלמו להתחתן ולהקים בית. מאז שהכירו ועד יומם האחרון לא נפרדו - בחייהם ובמותם.

לנאור הייתה אלרגיה מסכנת חיים ולכן הצבא העדיף שלא לגייסו. אך הוא לא ויתר על השירות הצבאי שנתפס בעיניו כזכות, התעקש וכמו תמיד הגשים את מטרתו והתגייס. בצבא שירת כמאבטח בבית הדין הצבאי ביפו וגם שם באו לידי ביטוי תכונותיו הערכיות ובמיוחד טוב ליבו. דוגמה לכך היא תשומת ליבו למנקה של בית הדין, שמבחינת רוב האנשים היה "שקוף" והם לא הבחינו בקיומו. נאור לעומת זאת, ראה אותו וקיבל על עצמו לדאוג לו לארוחות בוקר. וכך, מדי בוקר הוא היה מוציא מכיסו כסף וקונה לו כריכים ושתייה ומעניק לו אותם בחיוך גדול ועם יחס חם ואוהב.

לאחר השירות הצבאי עבד נאור במסעדה כמנהל מטבח ולצד האחריות והמסירות בתפקידו, ידע לשלב את חוש ההומור שלו בטוב טעם, שהוביל לאווירה שמחה ולגיבוש הצוות. בהמשך הוא השתלב בעבודת מכירות בחברת "ויזה כאל" בתחום האשראי וההלוואות. נאור אהב את עבודתו וביצע אותה במקצועיות ובמסירות רבה והתבלט בכישוריו וביחסי אנוש. היה אהוב על כולם בעבודתו בזכות אישיותו הכובשת, שמחת החיים, טוב ליבו, היכולת לראות את האחר ולהיות שם עבורו.

נאור אהב את החיים. אהב לצאת ולבלות עם חברים וליהנות מהרגעים הקטנים. עסק בפעילות ספורטיבית; בחדרי כושר, במגרשים ובחופים, שם אהב לשחק בכדורגל ובמיוחד בפוצ'וולי. לצד זאת אהב מסעדות שף ואוכל טוב, שאותו נהנה לא רק לאכול אלא גם להכין. אהב לטייל וליהנות מזמן איכות עם המשפחה. לנאור היה חשוב מראה נאה ומכובד ואכן הוא השקיע בטיפוח החיצוניות לצד טיפוח מידותיו ועולמו הפנימי. הוא היה סמל לשילוב בין טיפוח היופי החיצוני לצד טיפוח היופי הפנימי.  במהלך חייו הוא התאפיין בשתי תכונות שהשלימו זו את זו. מצד אחד, כבר מילדותו הוא התגלה כשובב עם שמחת חיים וחוש הומור מדבק; מצד שני, היה אדם מעשי עם אחריות כלכלית וראייה לעתיד שהציב לעצמו מטרות ויעדים. בזכות כך, הצליח לחסוך כסף והיה קרוב להגשמת מטרתו, רכישת בית. לנאור הייתה אמונה תמימה בבורא עולם ובייעוד האנושי לעשות טוב, להיות אנשים טובים וערכיים.

"דרך ארץ קדמה לתורה" הייתה דרך חיים עבורו. נאור היה איש ערכי מאוד, עם מידות ותכונות מיוחדות של נתינה, אהבת הזולת, ראיית הטוב בכל אדם וענווה. האיר פנים וכיבד כל אדם באשר הוא. נאור האמין בכך שבחיים תמיד צריך להעז ולנסות כדי להצליח, ושהדרך להצלחה לעיתים מזמנת אתגרים אשר מהם ניתן ללמוד ולצמוח. הוא דגל בכך שמכל כישלון תבוא הלמידה וההצלחה.

נאור ייזכר כילד אהוב ומיוחד, אשר הצליח להשאיר חותם בכל מקום שהגיע ולגעת בלבבות של אנשים רבים - בחייו וכך גם במותו. הואר ייזכר כאדם טוב לב עם שמחת חיים, אהבת האדם ועם נתינה, רגישות ורצון תמיד לעזור ולראות את האחר. שמחת החיים התמידית, חוש ההומור והשנינות שאפיינו אותו יהוו חלק מזיכרונו.

משפחתו וחבריו יזכרו לעד את הייחודיות שלו, את הבגרות והנחישות להציב לעצמו מטרות, לשאוף למעלה ולבחור בכל שלב את הדרך הנכונה ביותר עבורו - אף אם לעיתים איננה לפי "הזרם" - אין זה הרתיע את נאור, אלא הוא האמין בדרכו והתמיד בהשגת יעדיו. נאור היה ויישאר אור של אופטימיות ואהבה.

נסיבות מותו:

בערב חג שמחת תורה תשפ"ג, רגע לפני יציאתו מהבית והנסיעה לכפר עזה, נאור התבונן בעייני אמו ואמר לה: "אימא, אני נוסע לכבד את הוריה של סיון". בכך נאור ביטא את שאיפתו הרוחנית בחיים, הרצון לחשוב על האחר, לשמח ולכבד. בערב החג חגג עם משפחתה של סיון, בת זוגו, את יום הנישואין של הוריה. בבוקר החג התעוררו שניהם בביתה, ששכן בשכונת הצעירים בקיבוץ, למתקפת הפתע של אויבי ישראל וכך עלו שניהם יחד בסערה לשמיים ונהרגו על קידוש ה'.

נאור נהרג בבוקר שבת שמחת תורה תשפ"ג, 7/10/23 בכפר עזה.

לאחר מותו, הקימה משפחתו מפעל חסד והנצחה לעילוי נשמתו ולזכותו. משפחתו פועלת רבות למען זיכוי הרבים, מפעלי הנצחה של ספרי קודש, סידורים ותהילים. משפחת חסידים כשמה כן היא, פועלת ללא לאות למען ריבוי חסדים ועשיית הטוב: ערבי גיבוש והכרת תודה לחיילים, פעילויות של חסד ותרומה, תרומות למען משפחות נזקקות והפצת הטוב בכל דרך ובכל מקום. הרצון של המשפחה להנציח את אישיותו ואת האדם המיוחד שהיה, בתקווה שכל אחד ילמד מנאור וייקח משהו מאישיותו האצילה.

חברים מספרים:

שחר, חברו הטוב ביותר של נאור:אין מילים שיוכלו לתאר את האדם שהיה נאור, היה ילד עם החיוך הכי גדול שאני מכיר, תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה ותמיד שאף להתקדם קדימה. היה החבר הטוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי ותמיד היה שם עבורי. לא אשכח אותו לעולם.

שי דהן:

נאור היה ילד מלא בטוב, תמיד דאג לאחרים והיה אדם מאוד ממוקד שחושב על העתיד. הכאב על האובדן של נאור הוא קשה. נאור השאיר חלל עצום בקרב החברים וכל מה שנותר לנו הוא להנציח את זכרו באהבה ובכבוד.

דן בן ישי:

נאור לפני הכול היה באמת חבר אמתי וטוב, אדם שכל אחד אהב אותו. היה ילד שהצחיק את כולם וסחף אותנו עם הצחוק המתגלגל שלו. אי אפשר שלא להתגעגע אליו, ילד מיוחד.

משה בנט, מנהלו של נאור בחברת "וויזה כאל":

נאור נכנס לקורס מכירות אצלנו במוקד, מיד היה בנינו חיבור מדהים. למדנו באותו בית ספר, השאיפות שלנו היו דומות, החום שלו וזה שהוא שיתף אותי מהיום הראשון הכול עליו, אהבתי אותו. רציתי אותו אצלי, ראיתי בו אח קטן שאני רוצה שיעבור איתי דרך. כמובן שלקחתי אותו לצוות שלי.

רצינו להספיק כל כך הרבה דברים כל יום בשביל שהוא יגיע לטופ כמו שהוא רצה. הוא הצליח לעשות את זה והייתי כל כך גאה בו. יותר מהרגיל. כשהיה מגיע למשמרות, הייתי רגוע ויודע שיש לי על מי לסמוך, שיעלה את המכירות ואת האווירה בצוות ובעיקר את החיוך לכולם. אוהב אותו בלב.

הוא תמיד אמר לי תודה על מה שלימדתי אותו, אבל האמת שאני למדתי ממנו. הדרך שלו והחום שלו ראויים להערכה. התודה מגיעה לו! אני מרגיש שזכיתי להיות אתו בתקופה האחרונה שלו. אוהב אותו מהלב כמו אח קטן. לא כמו מנהל. זה הרבה מעבר. יהי זכרו ברוך.

הדס ברבי, חברה טובה של נאור:

נאורי - הכרנו בבית הספר היסודי, וכבר משם הפכנו לחברים הכי טובים. גדלנו יחד, את הכל עשינו יחד, והיינו בלתי נפרדים! מי שהכיר את הקשר שלנו יעיד על כמה חזק הוא היה. ומי שהכיר יודע שבכל מקום שנאור נמצא הדס נמצאת וההפך. לקחת חלק ענק בילדות שלי, והייתה לנו ילדות כל כך טובה. איזה ילד היית, תמיד היית הכי, הכי מצחיק, הכי שטותניק, והחבר הכי טוב. שמחת החיים, הצניעות והענווה שלך, הדריכו אותך בחיים. אני גאה בך, באדם שאתה, אני אוהב אותך לנצח וכואבת את חסרונך לעד. תמיד תהיה חקוק בליבי, תמיד תחסר לי ברגעים משמעותיים בחיים.

חושבת עליך בכל יום שישי שאני שמה את נרות השבת ביחד עם התמונה שלך ומברכת. אתה חסר לי, תמיד תהיה לי חבר ואח.