מהלך חייו:

ניר (ניקיטה) פופוב, בנם של אלה ואלכסיי, נולד באשקלון ביום י"א באייר תשנ"ח (06.05.1998). בן בכור ואח גדול לארטיום ומיה. הוא גדל והתחנך בנתיבות ולמד בבית הספר היסודי "יצחק רבין" בעיר, עד שמשפחתו עברה לאשדוד. המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "נוף ים" באשדוד ובתיכון "מקיף ו'" בעיר.

מילדות אהב ניר ענפי ספורט רבים. הוא השתתף בחוגי כדורעף, שחייה וכדורגל, ובבגרותו הקדיש זמן רב לאימונים בחדר הכושר ולריצות. היה אוהד של קבוצת הכדורגל האנגלית "טוטנהאם", והקבוצה תפסה חלק חשוב בחייו.

בספטמבר 2016, כשהיה בן 18, הכיר את רווית טיטן, שסבתה הייתה שכנה של סבתו. אהבה גדולה ניצתה בין השניים והם הפכו לזוג. חודשיים לאחר מכן התגייס לתפקיד לוחם בגדוד "רותם" של חטיבת "גבעתי". בסוף המסלול נבחר ניר לחייל מצטיין. מפקדיו העידו שהיה חייל שכל מפקד חולם עליו – חרוץ, לא מתלונן, תמיד חיובי ומתנדב בכל הזדמנות. במהלך שירותו הצבאי הוא עבר תהליך גיור בקורס "נתיב" וסיים אותו בהצלחה.

לאחר השחרור, עבד ניר כמאבטח בחברת "תשתיות נפט ואנרגיה". עם הזמן קודם שם לתפקיד אחראי משמרת. בהמשך עבד בקבוצת "מודיעין אזרחי" ובשנת 2023 היה מאבטח בביתו של שלמה קרעי, שר התקשורת.

במקביל, שיפר ניר את ציון הבגרות שלו במתמטיקה והרחיב את תעודת הבגרות עם לימודי כימיה. לאחר מכן, נרשם לקורס בודקי תוכנה של תוכנית "לוחמים להייטק" מטעם עמותת עתידים, אותו היה אמור לסיים בדצמבר 2023. מוריו לקורס סיפרו שהיה בחור מבריק ומלא מוטיבציה, תלמיד חרוץ וחכם שהשקיע בלימודים בצורה יוצאת דופן. עוד הם סיפרו שהיה צפוי לו עתיד מזהיר בתחום ההייטק.

אחת מחברותיו לקורס סיפרה שיום אחד התנדבו היא וניר בחנות קטנה שמפעילה העמותה למען אנשים קשי-יום. לאורך כל היום הגיעו לחנות אנשים שלא היה בידם מספיק כסף על מנת לשלם על המוצרים. ניר חשב שאיש לא מבחין בכך, והוציא כסף מכיסו על מנת להשלים את החסר לעשרות קונים. בכל הזדמנות שהייתה לו, הוא הגיש עזרה לכל מי שביקש. ניר היה בחור נעים וחייכן, מצחיק ושאפתן; אדם מיוחד ואמיתי שקשה למצוא כמותו ושאי אפשר שלא לאהוב אותו. שבניגוד לרבים מבני גילו, חי ניר את הרגע ולא את הרשתות החברתיות.

במקביל לעיסוקיו הרבים, פתח יחד עם בת זוגו רווית עסק לעיצוב נרות ריחניים על פי דגמים מפורסמים של נעלי סניקרס. השניים, שבשנה האחרונה לחייו התגוררו יחד בבאר שבע, אהבו לטייל בעולם יחדיו והעיר האהובה עליהם הייתה לונדון. את הביקור הבא שלהם בעיר, תכנן ניר לערוך ביום הולדתה של רווית, בחורף 2023, ולהציע לה נישואים.

נסיבות מותו:

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 - בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. באותו הבוקר החלה מלחמה. בשעה 6:20, עשר דקות לפני תחילת המתקפה, יצא ניר למשמרת רגילה בעבודתו, בבית השר שאבטח, במושב זמרת בעוטף עזה. כשהחל מטח הרקטות, הוא עצר להתגונן בתחנת דלק, אך לאחר מספר דקות החליט להמשיך בנסיעה על מנת שלא לאחר.

עשרים דקות מאוחר יותר, כשהגיע לצומת מפלסים, הגיחו מולו חמישה טנדרים עמוסי מחבלים והחלו לירות על רכבו ללא הפסקה. ניר עצר את הרכב, הצליח לצאת ממנו ונשכב על הכביש. הוא היה חמוש באקדח מתוקף תפקידו, אבל המחבלים היו רחוקים מדי ולא הייתה לו כל אפשרות לפעול נגדם. בהחלטה של רגע, החליט לרוץ לכיוון הכניסה לקיבוץ מפלסים על מנת למצוא מקום מסתור, אך נורה ונהרג במקום. עשרות רבות של אנשים נרצחו על ידי מחבלי החמאס בכבישי עוטף עזה באותו יום. ניר נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) - בן 25 היה בהירצחו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באשדוד בהותירו אחריו הורים, אח, אחות, סבים וסבתות ובת זוג. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "גם אם לא ניפגש עוד בחיינו, בכל שעה ובכל מקום אתה איתנו ובתוכנו. היית יחיד ומיוחד, לא דומה לאף אחד, וכך נזכור אותך לעד".

אימו אלה, סיפרה: "בשנת 2021 חליתי בסרטן ובזכות הילד שלי מצאתי כוחות להילחם עם המחלה. הוא תמיד תמך בי, עזר לי, הלך איתי לטיפולים. הוא והחברה שלו, רווית, עשו לי תמיד הפתעות כדי שרק אהיה שמחה ולא אחשוב על המחלה. הוא היה דוגמה לאחיו ולאחותו ויישאר בלב שלנו תמיד. הוא היה הבן הכי טוב שקיים בעולם".

אחיו ארטיום, סיפר: "ניר היה הבן אדם שתמיד דחף אותי קדימה, הוא היה האדם היחיד שאני יכול להסתכל עליו ולהגיד: אני רוצה להיות כמוהו. הבן אדם שלימד אותי כל כך הרבה ועוד ימשיך ללמד".

בת זוגו רוית סיפרה: "ניר שלי היה הבן אדם הכי טהור שיצא לי להכיר בכל חיי. מהרגע הראשון שהכרנו היה בינינו חיבור שהרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים. הזוגיות שלנו תמיד הרגישה כל כך טבעית, שלמה, טובה ומפוצצת באהבה. ידעתי שאותו אני רוצה כאבא לילדים שלנו כי אין דוגמה טובה יותר ממנו לאופן להיות הבן אדם הכי טוב שאפשר. הלוואי והיינו מספיקים את כל מה שתכננו והלוואי והיינו נשארים ביחד לנצח, כי זה כל מה שהייתי צריכה בחיים. כשהיה לי אותך היה לי הכול".

חבריו מספרים:

ינון, חבר מהצבא:

הייתי עם ניר לאורך כל השירות. ממש מהטירונות ועד לשחרור. בכל מוצב, בכל גזרה ובכל אימון. ניר היה אדם מיוחד. שנון, חכם, מכיל סיטואציות. אני זוכר את הצחוק ואת החיוך שלו שהיה יכול פתאום לצוץ כשהוא מספר איזו בדיחה או מתכנן למתוח מישהו. היה לנו שירות לא קל, אבל אני וניר העברנו אותו יחד. עשינו שעות של שמירות, סיורים ומסעות יחד. ניר היה מופת בכל אחד מהם. הוא לא היה מתלונן. אף פעם לא שמעתי אותו צועק, נהיה אלים או אגרסיבי. הוא היה אדם שיודע להכיל את הסביבה שלו ויותר מהכל את עצמו.

אלון, חבר מהעבודה:

בתור בן אדם שלא אהב בכלל את העבודה ושנא להגיע למשמרות אני יכול להגיד שכל אחד בעבודה היה מאושר כשפופוב היה אתו במשמרת. הוא היה שותף לשיחות עמוקות וללא ספק הוא הבן אדם שעשה לי את התקופה בעבודה ליותר מתוקה. ניר בן אדם זהב וכואב לי מאוד על מה שקרה.

עומר, חבר מהעבודה:

פופוב היקר, אני עוד זוכר את הזמן שלנו ביחד, השעות המתות שבו דיברנו על החיים, על הכל, ויצא לי להכיר אדם כה נפלא, כה חזק, כה כנה, וכה אמיתי. נוח על משכבך בשלום, ושמור עלינו מלמעלה

שמעון, חבר מהעבודה:

זכיתי להכיר אותך אין הרבה אנשים כמוך נעים הליכות שקט אהוב על הבריות נוח על משכבך בשלום עם כל המלאכים.

עמית, חבר מהלימודים:

יום ראשון של הקורס, ניר היה הראשון שפנה אליי ומאז היה לי ברור שמדובר באדם טוב ועניו. עם הזמן התגלו עוד תכונות שלו כמו השקדנות, הצחוקים והעבודה הרבה שהוא השקיע בקורס גם אחרי שעות הלימודים. ייחסר לכולנו לעד.