מהלך חייו

עמרי כהן, שכונה גם "עמרקו" נולד ביום שישי י"ג בניסן תשס"ה (22 באפריל 2005), בערב חג הפסח, באשדוד - בה גדל והתחנך. הוא היה הבכור במשפחתו, בנם של איריס ויואל כהן, ואח גדול להודיה, עמוס, טליה, ינון, איילה, אדל ואביגיל. עמרי היה מקור שמחה ואור בביתו, תמיד דאג לאחיו הקטנים ושמח לעזור להם בכל מצב, כשהוא משמש עבורם כאח גדול, אוהב ומחבק.

כילד מחונן, התבלט עמרי כבר מגיל צעיר ביכולותיו ובחוכמתו. בגיל שלוש הפתיע את הסובבים אותו כשהחל לקרוא בעצמו ובגיל ארבע כבר ידע לדקלם את לוח הכפל – הישג יוצא דופן לגילו. הכישרון האמור הוביל לזיהויו כילד מחונן בכיתה ג', והוא החל ללמוד במסגרות לילדים מחוננים. בהמשך, הוא התקבל לתוכנית למצטיינים במתמטיקה של אוניברסיטת בר-אילן, שם המשיך לפתח את יכולותיו האקדמיות.

את שנות היסודי עשה עמרי בבית הספר "נעם", ומשם המשיך את לימודיו בחטיבה בישיבת "אמית יגל" באשדוד. בישיבה התגלה עמרי כתלמיד שובב ו"בלגניסט" בעל מידות טובות – על פי מחנכיו. שובבותו והתנהגותו הקשו עליו את מהלך לימודיו ולמרות זאת הוא המשיך בהם מן הסיבות מעוררות ההשראה שבעצמו מנה: 1 – "כי אני רוצה להיקרא בן ישיבה;" 2 – "כדי שההורים שלי יהיו גאים בי" 3 – "כדי להוכיח לכולם שאני מסוגל." תשובות אלו משקפות את אופיו הייחודי – רצון עז להצליח, מחויבות למשפחתו ואמונה ביכולותיו האישיות.

למרות הישגיו המרשימים, עמרי העמיד את החברות בראש סדר העדיפויות שלו. דאגתו לחבריו גברה על רצונו להתקדם בלימודים וכדוגמה בולטת לכך, הוא ויתר על האפשרות ללמוד במכון "לב" בירושלים, רק כדי להישאר קרוב לחבריו לכיתה. תמיד חיפש עשייה והיה פעיל במגוון תחומים. הוא עבד במקומות שונים, ובכל תפקיד בלט כמוביל וכמי שלוקח אחריות. בעבודותיו התגלה כבעל מוסר עבודה גבוה ורצון להשפיע.

מגיל צעיר שאף עמרי לשרת בשירות קרבי משמעותי בצה"ל, מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לתרום למדינה. הוא התגייס לחטיבת גבעתי וסיים את הטירונות ב-7 בנובמבר 2024 בגאווה ובתחושת מיצוי. הוא ראה בשירות הצבאי לא רק חובה אלא זכות ומשימה אישית. הוא התמודד עם חוויות אינטנסיביות במהלך האימונים והפעילות המבצעית, אך גם ידע לשמור על רוח חבריו. בהומור, בשירים ובריקודים הפך את הקשיים לנעימים יותר עבור חבריו לנשק. במהלך שירותו, הוצע לעמרי להצטרף לקורס מפקדי כיתות (מכ"ים). אחרי התלבטות, הוא בחר להישאר עם חבריו הלוחמים מתוך אמונה שהניסיון המעשי בלחימה חשוב יותר מהכשרה תיאורטית ושכך יוכל לתרום להם וליחידה באופן המשמעותי ביותר.

עמרי היה אדם שמח, בעל לב פתוח ואהבה גדולה לכל אדם. הוא האמין בחיים של חיבור, אחדות וקבלת הזולת ללא מחיצות. עבורו, החיים לא היו קשורים להבדלים בין אנשים אלא לאופן שבו אפשר היה ליצור קשר אמיתי וחם עם כל אחד. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, נהנה לשבת ליד הים ולהירגע ובכל הזדמנות שר ורקד עם חבריו. הייתה בו תשוקה אמיתית לחיים, והוא חיפש למצות כל רגע, כאילו ידע שזמנו קצוב.

נסיבות מותו

ביום שני, ח' בכסלו תשפ"ה (9 בדצמבר 2024), בג'באליה שבצפון רצועת עזה, עמרי כהן ז"ל נפל בקרב במהלך פעולה צבאית. גדודו של עמרי, לאחר תקופה אינטנסיבית של פשיטות ומעצרים, התכונן ליציאה לרגילה ולחזרה הביתה. במהלך ההתארגנות במגנן (מקום כינוס לוחמים), התקרבו כשמונה עשרה מחבלים למתחם ותקפו את הכוח בשלושה טילי RPG ואש אוטומטית כבדה.

עמרי, ששירת כקשר מ"מ, זינק יחד עם מפקד המחלקה להגנה על חבריהם. במהלך הקרב נפצע מפקדו ברגלו, ועמרי, שהמשיך להילחם באומץ, נפגע מרסיס בפלג גופו העליון ונפל במקום. לצד עמרי נהרגו שני לוחמים נוספים ונפצעו רבים. המחבלים הצליחו להימלט מהמקום לאחר המתקפה, אך צה"ל לא נותר אדיש. ימים ספורים לאחר מכן, זוהו המחבלים שביצעו את הפיגוע, וצה"ל פעל בנחישות לחסל אותם ולהשיב את ההרתעה.

עמרי כהן הובא למנוחות ביום שני בשעה 21:30 בלילה בחלקה הצבאית  בבית העלמין באשדוד. הוא ייזכר כחייל אמיץ ונחוש, שהגן על חבריו במסירות נפש, ושמו נחקק בליבם של חבריו ומשפחתו כדמות מופת של אומץ, הקרבה ואהבת ישראל.

חבריו מספרים

שחר - אני חבר של עמרי מהמחלקה. עברתי עם עמרי את כל ההכשרה ואחרי זה נלחמנו ביחד ואני רוצה לספר קמצוץ ממה שעמרי היה בשבילי כי את עמרי אי אפשר לסכם במילים. עמרי היה הילד עם החיוך הכי גדול שיש, חיוך שאתה מסתכל ולא משנה כמה יום גרוע היה לך - הוא פשוט מעלה לך חיוך גם. חיוך שאתה רואה את הלב הטוב שלו, ילד שלא משנה מה אתה צריך ממנו הוא לא חושב פעמיים לפני שהוא מתייצב לידך; ילד שאהב צדק ושלום. מתגעגע אחי אתה כל-כך חסר לי! שמח שיצא לי להיות איתך עד הנשימה האחרונה💔

יהונתן דנן - עמרי היה אדם שתמיד ידע להביא שמחה בלבבות. אני זוכר איך הוא היה מחייך אליי, לאבא שלי ולאח שלי בכל פעם שראינו אותו בבית הכנסת. החיוך שלו היה אמיתי, כזה שמרגישים בו חום ואהבה אמיתית. גם במעט הזמן שהכרתי אותו, הוא הצליח לגעת בי וללמד אותי מה זו נשמה טובה. אני אתגעגע אליו מאוד, וזכרו יישאר איתי תמיד.

נווה כהן, בן דוד - לעמרי שלנו היקר הי״ד, תודה רבה על 19 שנים איתך בו לימדת אותי שיעור לחיים. ילד מחונן, יפה תואר אבל גם ברדקיסט לא קטן. במהלך החיים אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו יודעים מה צריך לעשות בכל שלב . בבית ספר יש ילדים טובים ויש ילדים ״פחות״ רק כי הם לא יושבים בכל השיעור או שהם מדברים במהלכו. כזה היית! נשמה גדולה מדיי לעולם הזה. לא תמיד הבינו אותך וקיבלו אותך איך שאתה… את השיעור שלי אני למדתי ומקווה להעביר את זה לילדיי ולמשפחתי. לנצח אזכור אותך בן דוד יקר ואהוב.  אוהב ומתגעגע המון נווה כהן❤

דברים מפי אחותו - עמרי אחי הגדול, הלב של המשפחה. עמרי ואני גדלנו ביחד, עמרי היה אח חסר פחד מה שרצה עשה. הוא היה הדוגמא שלי. עמרי ואני היינו יושבים לשיחות שעות על גבי שעות, עמרי הראשון שהיה לי נוח לגשת לספר לו הכל תמיד. פעם אחת יצאנו בשישי בערב, הוא אמר לי לרדת בשתיים אני בא לקחת אותך והלך לחבר, החבר לא פתח לו את הדלת, ונרדם. עמרי חיכה לי עד שאחזור והחזיר אותי לביית. זה רק מראה על האח שהיה, שבחיים לא היה משאיר אותי לחזור לבד. עמרי היה העוגן בבית, תמיד שהיה קורה משהו רע הוא היה שם. תמיד שאמא ואבא היו מתווכחים הוא היה מתערב ומשכין שלום. ואת זה אני אקח ממנו תמיד. עמרי היה ילד קסום. בחיים לא הייתי מצליחה לכעוס עליו, תמיד היינו דואגים אחד לשני בשיניים. עמרי תמיד היה בפה שלי הייתי מתגאה על האח שהוא היה♥

קינה לזכרו של עמרי – מפי סבו, עמרם כהן

אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי, נְפִילַת הַבֵּן עָמְרִי.

אוֹיָה לִי אוֹיָה, בֶּכִי וּנְהִי נִהְיָה, עָמְרִי נָפַל בְגִ'יבַּאלְיַה.

וְקִינוֹת אָעִירָה, יַעַן כִּי אֶזְכְּרָה. הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה.

בְּיוֹם ח' כִּסְלֵו, נִשְׁבַּר כָּל גֵּיּוֹ, וַיִּמַּס כָּל לֵב.

ד' מִמְּרוֹמִים. הַמְצִיא לָנוּ נִחוּמִים, וְקָרֵב תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

קישור לעמוד הנצחה

https://www.storyofmylife.co.il/p000322/