מהלך חייו:

רולנד נולד בכ"ט אלול תשט"ו (16.09.1955) בתוניס. נשוי לרונית ז"ל, אב לאדם ותום וסבא לאורי ורז. רולנד, בן למשפחת סולטן תושבי אשדוד - הרביעי מבין שמונת ילדיה.

רולנד, המכונה גם רולו, גדל בצרפת ועם עלייתו ארצה בגיל 23, הצטרף לגרעין הנח"ל בקיבוץ כרם שלום. שם הוא הכיר את אשתו רונית. הם נישאו, קבעו את ביתם בכרם שלום ושם גם נולדו שני ילדיהם. כשהילדים היו קטנים, החליטו בני הזוג לעקור עם ילדיהם לארגנטינה, מקום מוצאם של הורי רעייתו. שם הם חיו במשך 4 שנים, בהן שימש רולנד בתפקיד מתורגמן. כאשר שבו ארצה, הצטרפו אל ראשוני החברים בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, ורולנד קיבל שם את תפקיד מנהל הקהילה, ובו כיהן במשך 15 שנה. היה לו חיבור מדהים לאנשים ולאדמה, ובתפקידו הצליח מאוד לטפח את שניהם.

רולנד היה מעמודי התווך של הקיבוץ. הוא אף עסק בהנהלת חשבונות, ושאף יחד עם חברי הקיבוץ הוותיקים להרחיב את מעגל החברים בו. לפיכך, קידם כניסת משפחות של זוגות צעירים לקיבוץ. הוא אהב את משפחתו ואי אפשר היה שלא להשיב לו אהבה. בעיקר התאפיין כמי שקרוב יותר לעולמם של צעירי המשפחה, והמבין את שפתם. בעל חוש הומור, שידע תמיד לומר משהו שישבור את הקרח, או יצחיק את כולם.

המוטו של רולנד היה "יום ללא צחוק, הוא יום מבוזבז" ( צ'רלי צ'פלין), והוא אכן השתדל לחיות לפיו. בני משפחתו ראו לנכון לחקוק מילים אלו על מצבתו.

הוא היה איש מוכשר בתחומים רבים, צנוע וחכם ומלא בדמיון. איש של מילים. תשוקתו העזה הייתה עולם התיאטרון, כתיבת מחזות ובימוי הצגות. בעבר, התחיל כבמאי בתיאטרון הנגב, וביים שורה של הצגות, ביניהן: "חברים לנצח" ו-"בעיניים עצומות". עם הגיעו לגיל פנסיה, מסר את תפקידו בקיבוץ, על מנת לכתוב מחזות כבעבר - אך לדאבון הלב, מחשבו האישי נגנב ביום הטבח, ובו יצירות מעולמו שנגדעו אף הן, ולא הגיעו לכדי פרסום. רולנד אהב ליצור גם במטבח, ואחת מיצירות הדגל שלו הייתה עוגת פלאן צרפתית. הוא חלק ממטעמיו למשפחתו, והיה חלק מרכזי בכל אירוע. איש מעשי שלא הרבה לדבר, ונהג בצניעות כשמדובר היה בעשייתו.

משפחתו מאשדוד ידעה לספר שבימים בהם היו אירועים ביטחוניים וסבבים מאיימים על העוטף, היו רולנד ורעיינתו רונית מסרבים לעזוב את מקום מגוריהם בעוטף עזה (חולית). כאשר היו מגיעים לבקר את המשפחה בעיר הנמל, פגשו בני משפחה, אחיינים ואחייניות. רולנד מצא שפה משותפת, בעיקר עם הצעירים שאהבו מאוד את חוש ההומור המופלא שלו. הוא דאג לפנק את כל בני המשפחה בבישוליו ובדברי המאפה שהכין לכבודם.

במהלך חייו התמודד עם בעיות בריאות שונות, כגון שלושה ניתוחי לב ואירוע מוחי. מכולם יצא בשלום, והתגבר על תקופת הריפוי הודות לאישיותו האופטימית ולאהבתה של אשתו רונית. המוות איים, לא אחת, לגבור עליו - אך נכונה לו אכזבה. עד אשר נגע בו הרוע העצום של השבעה באוקטובר וגרם למותו, יחד עם רונית, אהבתו.

המשפחה כואבת את אובדנה הכפול והכבד מנשוא, של האח והגיסה האהובים מאוד והייתה רוצה שיזכרו את יקיריה כזוג אוהב וצנוע, כאנשי חכמה וכאנשים של אנשים. כמי שאהבו את בני המשפחה כולם, את המשפחה המורחבת ואת זו שהקימו בעצמם. כמי שאהבו, כיבדו והעריכו את חבריהם הרבים. כמי שעשייתם המבורכת תמשיך להתקיים גם אחריהם, וייזכרו בלבבות כאנשי אהבה וטוב שחייהם נגדעו בידי בני עוולה.

נסיבות מותו:

אף אחד לא באמת יודע מה בדיוק קרה לבני הזוג סולטן. שניהם נרצחו ב-7/10/2023 בקיבוץ חולית. הם שהו בממ"ד שבביתם ורונית אף הספיקה לכתוב לשכנתה שהמחבלים כבר בביתם. את גופת רולנד מצאו בחוץ, ואת גופת רונית בתוך הבית, מחוץ לממ"ד. זיהוי גופותיהם ארך מספר ימים; גופת רונית זוהתה כעבור 10 ימים, אך המשפחה המתינה לזיהוי גופת האב שהגיע כעבור יומיים נוספים, כדי להביאם למנוחת עולמים יחד. הם נטמנו יחדיו בחלקת נרצחי הטבח בבית העלמין באשדוד ב-19/10/2023 סמוכים זה לזה, כפי שהיו בחייהם.

בביקור שערכו הבן אדם ורעייתו ניר - שנצלו מן הטבח, תודה לאל - התגלה כי דלת הממ"ד בבית ההורים, נוקבה בשתי יריות. כפי הנראה פנימה, נזרק מטען אל תוך הבית שזרע הרס וחורבן. הכול היה חרוך, וריח השריפה עוד היה באוויר. במקום שרר בלגאן עצום, שהעיד יותר ממילים על מעט ממה שאירע במקום, אולם עדיין נותרו שאלות עומדות ותלויות באוויר.

חברים מספרים:

דייגו ליכטינשטיין  - "הבן" שרולנד אימץ בקיבוץ

רולנד היה במאי ותסריטאי. בעצם, אפשר להגיד שרולנד היה איש תיאטרון בכל מובן המילה. מעבר לזה היה איש מיוחד עם השקפת עולם יוצאת דופן ועם תחושת שליחות קהילתית. כשהוא נבחר להיות בתפקידים בקהילה, תמיד דאג לטובתה והאמין שהקיבוץ יגיע לגדולה. את רולנד (אבא מאמץ) הכרתי בתחילת שנות ה-2000 בקיבוץ חולית כשהתחלתי תהליך קליטה בקיבוץ. כשנקלט מתחיל את התהליך, מצמידים לו משפחה מהקיבוץ הנקראת "משפחה מאמצת". אני זכיתי להיות המאומץ הראשון במשפחת סולטן.

באחד הימים בתהליך הקליטה, רולנד שם לב שאני מאוד אוהב את הקטע הטכני (להפעיל ולהרכיב רמקולים וציוד הגברה שהיה בקיבוץ) ובחוכמתו הציע שאבוא אתו לתיאטרון הנגב לעזור לו עם התאורה באחת ההצגות. הוא הבין בראייה עתידית, איפה המקום הנכון בשבילי. מפה לשם, בזכותו אני היום אחד מטכנאי הקול המובילים בארץ.

חוליו ונעמי גרשטיין - חברים מקיבוץ כרם שלום

רולנד הגיע לקיבוץ כרם שלום בשנת 1979, והצטרף לגרעין הנח"ל של עולים חדשים מכמה מדינות. הוא התחבר במהירות לכולם, וכולם אהבו אותו מאוד. היה נעים הליכות, ידע להקשיב ולתמוך בכולם. במהלך השנים בכרם שלום, עבד בנוי בו הוא הרגיש מחובר לאדמה, ואחרי זה בהנהלת החשבונות. אהב מאוד צמחים, ובנה איתי משתלה ליד הבית, בה היינו מבלים בשעות הפנאי. הוא אהב לקרוא, לכתוב וליצור. למד תיאטרון, כתב וביים מחזות בתוכן חברתי-חינוכי.

מיד כשנפגשנו  נוצר ביננו חיבור מידי שנמשך כל החיים. בקיבוץ גרנו יחד, או אחד ליד השני, ותמיד היינו מבלים שעות ביחד אחרי יום העבודה. רולנד היה השושבין בחתונה שלי, וגם הסנדק של בני הבכור, אותו אהב ופינק כמו דוד. רולנד היה עבורי אח יקר ואחד האנשים החשובים בחיי.

הוא היה מעורב בפעילות חברתית ענפה. אהב להיות חלק פעיל בקהילה, ולתרום לחיים המשותפים בקיבוץ בדרכים שונות. רולנד רדף תמיד צדק ושלום והקרין סובלנות כלפי הסובבים אותו. הוא ורונית יישארו בליבנו לעד.

שירים שאהב: בצעירותו, אהב לשמוע את הביטלס, את  אידית פיאף ואת הזמר הצרפתי, מקסים לה'פורסטיאה. במהלך השנים התחבר לשיריהם של מאיר אריאל ושל ריטה.