מהלך חייה:

רונית נולדה בב' חשוון ה'תשכ"ח (05.11.1967) ילידת הארץ. אימא לאדם ותום וסבתא לאורי ורז. נשואה לרולנד בן למשפחת סולטן מאשדוד. היא נולדה בישראל להורים יוצאי ארגנטינה. כשהייתה בת שנתיים שבו הוריה למולדתם, ובגיל 18 עלתה בגפה לארץ. רונית הגיעה לקיבוץ כרם שלום כמתנדבת, ושם הכירה את רולנד סולטן, מי שלימים יהיה בעלה. הם התאהבו, נישאו והולידו שם את ילדיהם, אדם ותום.

כשהילדים היו קטנים, החליטו רונית ורולנד לעקור עם ילדיהם לארגנטינה. הם חיו שם במשך 4 שנים, ומששבו ארצה, הצטרפו אל ראשוני החברים בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, שם קבעו את ביתם עד ליומם האחרון. רונית, שכונתה 'רו' הייתה חובבת אמנות, עבדה בקיבוץ בחינוך לגיל הרך. בגיל 40 התחילה את לימודיה הגבוהים, והשלימה תואר שני ושלישי בתולדות האמנות, בתכנית משותפת למכללת ספיר ולאוניברסיטת בן גוריון. תואר ד"ר יוענק לה בקיץ 2024, אך למצער, יימסר לבניה.

היא הייתה אישה מלאת חן, ובעלת חיוך שובה לב. נעימה, חכמה וטובה. אשת משפחה למופת, וסבתא שאהבה את נכדיה. היא הייתה מרוצה מכך שבנה אדם, וכלתה ניר קבעו את ביתם בקיבוץ. רונית אהבה מאוד את בן זוגה רולנד, וטיפלה בו במסירות מעוררת השראה, בזמנים בהם עבר משברים בריאותיים במשך תקופות רבות. היא הייתה מסורה מאוד להוריה שנותרו בארגנטינה, והקפידה להיות איתם בקשר מתמיד. רונית שמרה על קשר עם חברותיה משכבר הימים, ודאגה לבקר את אימה, במיוחד ובעיקר לאחר מות אביה ולאחר מות אחיה היחיד, שנפטר ממחלת הסרטן.

המוטו של רונית היה - אמנות היא לא מה שאתה רואה, אלא מה שאתה גורם לאחרים לראות. האמנות הייתה הנושא האהוב עליה, וזה שגרם לפניה לזרוח כשדיברה בו. מילים אלו נחקקו על מצבתה, כפי שהיו חקוקים על ליבה.

המשפחה כואבת את אובדנה הכפול והכבד מנשוא של הבת היחידה שנשארה ובעלה האהובים מאוד. היא הייתה רוצה שיזכרו את בתם המוכשרת, הנעימה והחכמה, זו שדאגה להם, ומילאה אותם באהבה רבה. את רונית ורולנד, יקיריה, היו רוצים שיזכרו כזוג אוהב וצנוע, כאנשי חכמה וכאנשים של אנשים. כמי שאהבו את בני המשפחה כולם, את המשפחה המורחבת ואת זו שהקימו בעצמם. כמי שאהבו, כיבדו והעריכו את חבריהם הרבים. כמי שעשייתם המבורכת תמשיך להתקיים גם אחריהם, וייזכרו בלבבות כאנשי אהבה וטוב.

נסיבות מותה:

אף אחד לא באמת יודע מה בדיוק קרה לזוג סולטן. שניהם נרצחו ב7/10/2023 בקיבוץ חולית. הם שהו בממ"ד שבביתם, ורונית אף הספיקה לכתוב לשכנתה שהמחבלים כבר בביתם. לילדיה כתבה בווטסאפ שהיא אוהבת אותם, וביקשה שישמרו על עצמם. גופתה נמצאה בתוך הבית, מחוץ לממ"ד, וגופת בעלה אותרה מחוץ לבית. זיהוי גופותיהם ארך מס' ימים, גופת רונית זוהתה כעבור 10 ימים, אך המשפחה המתינה לזיהוי גופת בעלה שהגיע כעבור יומיים נוספים, כדי להביאם למנוחת עולמים יחד. הם נטמנו יחדיו בחלקת נרצחי הטבח בבית העלמין באשדוד ב - 19/10/2023 סמוכים זה לזה, כפי שהיו בחייהם.

בביקור שערכו הבן אדם ורעייתו ניר- שנצלו מן הטבח, תודה לאל- התגלה כי דלת הממ"ד בבית ההורים, נוקבה בשתי יריות. כפי הנראה פנימה, נזרק מטען אל תוך הבית שזרע הרס וחורבן. הכול היה חרוך, וריח השריפה עוד היה באוויר. במקום שרר בלגאן עצום, שהעיד יותר ממילים על מעט ממה שארע במקום, אולם עדיין נותרו שאלות תלויות באוויר. רונית הייתה בת 56 ורולנד בן 68 בהירצחם.

חברים מספרים :

עפרה מעין הבשור ונילי מנירים - חברות מהלימודים באוניברסיטת בן גוריון:פגשנו את רונית במסגרת לימודי האמנות באוניברסיטת בן גוריון. וזכינו. שלושתנו מאותו האזור, ויחד יצאנו לאוניברסיטה, לסיורי המחלקה בארץ ובחו"ל, לכנסים ולתערוכות. יחד התלבטנו מה לכתוב ואיך לכתוב, ורונית תרמה להתלבטויות בדרכה העדינה, מתוך הבנה וניתוח מעמיק של כל סוגיה. הלימודים העניקו לרונית תוכן, עניין ומטרה. היא היוותה עבורנו מופת לרצינות, התמדה וחריצות, ומבין שלושתנו, היא הייתה הראשונה שסיימה לכתוב ולהגיש את הדוקטורט. אהבנו את רונית. היא הייתה חלק בלתי נפרד מהאזור שלנו ומהלימודים שלנו. ואיך אפשר בכמה שורות לכתוב על עולם ומלואו?

חברות ילדות מארגנטינה: למרות המרחק, להיות נוכחת היה אחד מכוחות העל שלך. אתך, אין היעדרות. אנחנו תמיד מרגישים אותך קרוב. מילים שמתארות את רונית: יצירתיות ואהבה, כח, דחף, סולידריות, עמידות, אופטימיות ואינטליגנציה.

החברות: ג'קלין, צ'וצ'י ויעל: חברה טובה לא בכל יום מוצאים, ואנחנו אחלה חברות!!! כאלה שאוהבות להיפגש על כוס קפה, לראות סרט, או לטייל על חוף הים. העיקר להיות ביחד! תמיד היה אפשר לדבר אתך על דברים רציניים. היית קשובה לכל אחד, וידעת לתקשר מעבר למילים. ידעת לייעץ בצורה אמפתית וחכמה. ידעת להיכנס לנפש, להיות נוכחת במידת הצורך, אבל מנגד ידעת להשתולל ולצחוק.

רגישה, מלאה בחוש הומור, אישה חכמה עם דעות ברורות, מחשבות מפותחות וראש על הכתפיים. מתגעגעות אלייך מאוד, ועדיין לא נתפס שאת אינך. אך תמיד, תמיד תהיי רונית בלב שלנו. אוהבות עד אין קץ.

ורו, רותי וג'ודי חברות מארגנטינה: רגעים, כמה תמונות מהחיים המשותפים שלנו, מ-40 השנים האחרונות של חיינו. גדלנו יחד, נהנינו מההישגים שלנו, שיתפנו את העיצבונות שלנו. טיילנו, התגעגענו, נפגשנו, התגברנו על המרחקים, בהתחלה עם מכתבים, אחר כך הטכנולוגיה עזרה לנו לקצר את אלפי הקילומטרים צמד אחד לצד השני של האוקיינוס. תמיד היינו ארבע ואנחנו עדיין ארבע. ארבע לצחוק עד שכואבת הבטן, ארבע לשתות קפה קטן, כמו שאהבת. ארבע לעצה לחיים, ארבע לשיחת וידאו, וכשהיה אפשר, ארבע לטייל. אנחנו מתגעגעות לצחוק שלך, לבדיחות שלך שדרשו הסבר נוסף, לטיולים שהלכנו זרוע בזרוע. להודעות שלך. נשארו לנו האנקדוטות שאספנו, הצחוקים שלך שחקוקים בזיכרוננו, החברות שטווינו, השזירה שמחזיקה אותנו בהיעדרך. תמיד ארבע, תמיד יחד.