מהלך חייה:

סמל שיר ביטון הי"ד, נולדה ב-30.12.2003 בבית החולים אסף הרופא ונרצחה ב-07.10.2023 כשהיא כמעט בת 20. שיר שירתה כחובשת קדמית בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה ונפלה בקרב על מוצב נחל עוז.

היא נולדה וגדלה באשדוד לאבא אסף ואימא אורי, כ-"ילדת סנדוויץ'" בין ליעד אחיה הגדול ואביה אחותה הקטנה. שיר הייתה נכדתם של רחל ומישל ביטון ז"ל. סבא מישל נפטר הרבה לפני ששיר נולדה וסבתא רחל נפטרה כשהייתה שיר ילדה קטנה וחוץ ממספר תמונות משותפות לא היה לשיר באמת זיכרון ממנה. היא הייתה גם נכדתם של עודד עיני ז"ל ואסתר עיני תבדל"א. בילדותה היה לשיר קשר חם ואוהב עם סבא עודד וסבתא אסתר. היא נהנתה לבקרם ולבלות איתם בארוחות משפחתיות ובחגים.

שיר למדה בבית הספר היסודי 'קשת' מכיתה א' ועד כיתה ו'. היא הייתה ילדה חברותית מאוד ומגיל צעיר הייתה מוקפת במעגלי חברים רבים שליוו אותה ושמרו עימה על קשר קרוב וחם לאורך כל שנותיה.

את לימודיה בחטיבה ובתיכון עשתה שיר במקיף ט' באשדוד, בכיתת "מופת" המיועדת לתלמידים מצטיינים. במהלך כל תקופות לימודיה היא זכתה לתעודות הצטיינות והצטיינות יתרה. תעודת הבגרות שלה הייתה בממוצע ציונים גבוה במיוחד והישג זה היה עבורה צעד חשוב בדרך להגשמת חלומה להיות רופאה.

האופי הפרפקציוניסטי ואהבתה ללימודים ולקריאה הביאו אותה לבלות שעות רבות מדי יום בלמידה בשנות התיכון במטרה להצטיין בלימודים וללמוד רפואה אחרי הצבא. שיר הרבתה להתנדב ועזרה לכל חבר או חברה שהתקשו - הן חברתית והן בלימודים. שיר התנדבה במד"א במשך חמש שנים, תחילה במסגרת מחויבות אישית בבית הספר, אך המשיכה להתנדב הרבה מעבר לנדרש. מהרגע בו התגייסה, היה חשוב לה ליהנות ככל האפשר בסופי השבוע בהם יצאה לחופשות. היא נהגה להיפגש עם חברות, לצאת למסיבות ולאכול במסעדות את הקינוחים המתוקים שכל כך אהבה.

שיר אהבה מאוד לרקוד ועסקה בכך כבר מגיל צעיר. היא נחשפה לסגנונות ריקוד מגוונים: סלונים, ג'אז, היפ הופ ואפילו ריקוד על עמוד. נוכחותה ברחבה הייתה מורגשת וחבריה מעידים איזו חוויה נעימה הייתה להביט בה רוקדת. שיר הייתה בלהקת בית הספר והשתתפה בקטעי ריקוד בטקסים רבים.

שיר אהבה מאוד לשמור על הכושר. היא הקפידה על אורח חיים בריא ואימונים בחדר הכושר היו עבורה לשגרה. היא אהבה להרים משקולות כבדים על אף היותה קטנת ממדים.

תפיסת העולה של שיר הייתה שנתינה היא זכות וכאשר נותנים, מקבלים בחזרה.

נתוני האיכות של שיר אפשרו לה כבר מהצו הראשון מיונים ליחידות מובחרות רבות בצה"ל. היה ברור ששיר נחושה להתמיין רק לתפקיד חובשת בחיל הרפואה. הניסיונות להציע מסלולים אחרים, בהם גם טכנולוגיים שיתרמו לה בעתיד, לא הועילו - ושיר הייתה נחושה להתגייס כחובשת קדמית. גיוסה נקבע לתאריך 27.11.2022 כחובשת בחיל הרפואה. שיר הייתה מאושרת.

מיד עם גיוסה החלה טירונות בבה"ד 10 ולאחריו קורס חובשים. הפרופיל הרפואי אפשר לה להיות חובשת עורפית בשל תת משקל (פחות מ- 50 קילו). שיר שמה לה למטרה לעלות במשקל כדי לעמוד בקריטריונים להיות חובשת קדמית ובמהלך קורס החובשים שיר אכן העלתה במשקל וביקשה לקיים ועדה רפואית חוזרת שבסיומה הפרופיל הרפואי הועלה והשיבוץ ליחידות קדמיות התאפשר.  לשיר הייתה היכרות והבנה מדויקת אלו יחידות תעדיף ומה יהיה עבורה השירות המשמעותי ביותר. "אני הולכת רק לחטיבה מרחבית. אני רוצה שירות על ניידת טיפול נמרץ ולא במרפאה". היה חשוב לה מאוד לעשות שירות משמעותי ולא "משעמם" בטיפול בחיילים פצועים בשטח, פעילות מבצעית ושירות בניידת טיפול נמרץ הנותנת מענה רפואי לכלל גזרת עוטף עזה. היא הפעילה את כל מי שיכלה בכדי שחלומה יתגשם - והוא אכן התגשם. שיר אהבה מאוד את שירותה הצבאי בבסיס החטיבה הצפונית בנחל עוז והרגישה שהיא תורמת בו. השירות היה קשה ולא פשוט עם מעט מאוד יציאות הביתה. עם זאת, היא הקפידה להמשיך ולהתנדב במד"א גם בסופי שבוע בהם יצאה לחופשה.

נסיבות נפילתה

בשבת של בוקר 7.10.23 שיר הקליטה הודעה מטלפון של חברה בשעה 06:45 ועדכנה שהיא במיגונית יחד עם שאר הבנות, ממתינות שמטח הטילים יעבור. ברקע כבר נשמעו צרורות של ירי, אך שיר בקור הרוח שכל כך אפיין אותה אמרה: "אמא, זאת שיר. זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תיכף נבין. אבל אני אוהבת אותך, תשמרו על עצמכם".

לאחר הודעה זו נותק אתה הקשר ונוצרה אי ודאות מוחלטת עד הבשורה המרה שהגיעה לאחר יומיים. המחבלים הרבים שחדרו לבסיס השליכו רימונים לתוך המיגונית בה שהו הבנות. שיר הצליחה לעזוב את המיגונית ולברוח לחדרה. כשנכנס מחבל לחדר הספיקה שיר בגבורתה להרוג אותו ולדווח על כך בקבוצת הוואצאפ של צוות הטיפול הנמרץ, תוך שהיא מבקשת שיגיעו כוחות הצלה כי הם במצב לא טוב. כשניסתה שיר לצאת מחדרה בסביבות השעה 08:15 בבוקר, היא נתקלה במחבלים נוספים שזרקו רימונים וירו לכל עבר ואז נהרגה.

המחבלים כבשו את המוצב, שרפו והשחיתו אותו במשך שעות וגם את חדרה של שיר הם שרפו כליל ואיתו החפצים והפריטים האישיים שהיו ברשותה. משפחתה של שיר לא קיבלה מהצבא שום פריט ששייך לה למעט שרשרת ושתי טבעות שהיו עליה בזמן שנהרגה. מקום מנוחתה בית העלמין הצבאי אשדוד, חלקה 3 שורה 10 קבר 8.

למשפחתה היה ברור שהנצחתה צריכה לשקף את אורח חייה. אהבתה של שיר לתחום הרפואה ובכלל זה למד"א, חידדו אצלה את העובדה שהנצחה ראויה נכון שתהיה במקום ובתחום שמייצג אותה. כחודש וחצי לאחר מותה, החלה המשפחה בגיוס כספים לאמבולנס, ואכן כמעט 1,200 אנשים פתחו את ליבם וכיסם בכדי להשתתף במיזם. חלקם, אנשים שלא הכירו את שיר אישית אך ערכיה ורוח התנדבותה דיברה אליהם והם רצו להיות שותפים למיזם החשוב. אכן, ,גיוס התרומות צלח והאמבולנס נרכש.

ביום ההולדת של שיר שחל בתאריך 30.12.23, במהלכו של המיזם, מפקד המחוז של מד"א ומנכ"ל ידידי מד"א הודיע לבני המשפחה שחבר משפחה תרם לזכרה של שיר ניידת טיפול נמרץ, שני אמבולנסים רגילים, כיתת הדרכה במד"א שתקרא על שמה של שיר ויסופר בה הסיפור שלה, ואנדרטה לזכרה בתחנה. בנוסף לזה, ארגון אמריקאי תרם למד"א אמבולנסים לזכר מתנדבי מד"א שנפלו במערכה, וגם הם הקדישו אמבולנס נוסף לזכרה של שיר.

כך קרה שאשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים שימשיכו את דרכה של שיר ושיאפשרו לטפל ולהציל חיים של אנשים רבים. למשפחה ולחברים של שיר חשוב לראות את האמבולנסים האמורים נוסעים בכבישים, וממשיכים את משימתה.

בית הספר מקיף ט' הקדיש את ימי ההכשרה של מגישי עזרה ראשונה שהתקיימו בתיכון לזכרה של שיר. בית הספר קיים גם התרמת דם לזכרה בשילוב תלמידי י"ב ובוגרי בית הספר. מטרת הפעילות הייתה להעלות את המודעות בקרב בני נוער להתנדבות במד"א, להצלת חיים ולתרומה לקהילה תוך חשיפת סיפור החיים של שיר, השזור במצוינות וברוח התנדבות.

חברת יטבתה השיקה "ליין" מיוחד של משקה החלבון האהוב על שיר לזכרה. המשקה חולק במרכזי הספורט בהם שיר התאמנה וחולק בקרב חבריה בצבא ובמד"א.

חברים מספרים

חבריה במד"א: את התלתלים והחיוך של שיר אי אפשר לשכוח, שיר הייתה עם נוכחות בכל חדר שבו היא נכנסה, תמיד נתנה את העצה הנכונה בזמן הנכון.

שיר שמה את ערך האכפתיות והאהבה לזולת במקום הראשון. זה היה ניכר בקלות, היא לא הייתה מפסיקה לחבק ולחייך אלייך. היא הייתה מקצועית ביותר מבחינת הידע והטיפול המסור שלה במטופלים. מקרים רבים נכנסו לה ללב והיא מאוד התרגשה גם זמן רב אחרי שהאירוע הסתיים.

חבריה לכיתה: שיר התנדבה בכל מקום שאפשר לעזור לאנשים, הייתה תלמידה מצטיינת. אהבה לרקוד וספורט, היא הייתה הבן אדם הבריא ביותר שאני מכירה.

גם כשהיינו בדרכנו להופעה, לבושות יפה ומאופרות ושיר קיבלה התראה בטלפון ממד"א שיש מקרה חירום היא סובבה את האוטו במטרה להגיע לאירוע ולעזור למטופל.

שיר הייתה חברה שאכפת לה, אוזן קשבת וחברה שתתן תמיד את העצה הטובה.

חבריה לצוות הרפואי בצבא: הצלת חיים היה עבורה ערך עליון והיא חיפשה להתנדב ולעזור בכל דרך שניתן. שיר תמיד שמה אחרים לפני עצמה, ויתרה ונתנה אהבה בלי סוף לכל אדם.

מהיום הראשון בו הגיעה שיר לצוות היא שאפה להתקדם ולהגיע לתפקיד בו תהיה מנהלת אירוע. החפיפה לתפקיד החובש בוצעה במהירות שיא, המבחנים העיוניים והמעשיים בוצעו בהצטיינות.

ידענו שיש על מי לסמוך כששיר איתנו בצוות.

קולגות למקצוע: שיר הייתה החובשת הכי מקצועית שפגשתי. כל פעם שהיינו מתרגלים את התאג"ד, היא הייתה מחזקת אותנו בנעימות, עם ביקורת בונה בנקודות שאף פעם לא חשבנו עליהן בעצמנו. שיר הייתה חכמה, אדיבה, צנועה וחיובית. קשת תכונותיה היה הופך אותה ללא ספק לרופאה מצוינת. הטרגדיה הנוראית כואבת ומטלטלת את כל צוותי הרפואה, תמיד נזכור אותך שיר.