מהלך חייה:

סיון אלקבץ - שכונתה בפי חבריה ואחותה 'סיס' - נולדה ביום שלישי ג' בסיון תשס"ה, 6/6/2000 כבת הצעירה להוריה ענתי ושמעון ולה שלושה אחים: נדב, גיא ונועה. כתושבת העיר, היא סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר "רבין" באשדוד ואת התיכוניים, בכיתה המדעית של תיכון מקיף ט' בעיר. היא הייתה בעלת ראש ריאלי – בלימודים ובחיים; מוכשרת ויצירתית. סיימה לימודים במחזור הראשון במגמת האמנות במונארט אשדוד. היא הבריקה ברעיונות יוצאי דופן, בהם למשל פרויקט הגמר, בו כללה יצירה שהורכבה ממאות דוחות חנייה שאספה.

סיון הייתה ילדה סקרנית ששאלה שאלות רבות. הכינוי שלה היה: "אלף שאלות בדקה". היא ראתה תמיד את חצי הכוס המלאה והשתלבה במהרה בכל מקום שאליו הגיעה. היא הייתה "ראש גדול" עם החיוך שובה הלב שנלווה לאופטימיות, לרגישות ולאמפתיה המלאה שלה לסביבה.

סיון הייתה חברה טובה שאהבה לעזור - חרוצה ושאפתנית. היא נהנתה מכל עשייה בה בחרה לעסוק.

הילדים במשפחה התהלכו אחרי סיון כאילו הייתה עבורם אימא אווזה. היא הדריכה בקייטנת מונראט בה הילדים התחברו אליה בעוד פעילותה הייתה מלאת חיים ביניהם. סיון התעניינה בחדשות, באקטואליה ובתוכניות מענייניות בארץ ובעולם. הייתה בעלת דעה בנושאים רבים מאוד. כבר בעבודת "שורשים" כתבה סיון: "לדעתי, ללמוד בביה"ס במדינה שלי, זה לגמרי לא מובן מאליו".

קלילות וזרימה, אפיינו את דמותה. היא ידעה להפיק משמעות והנאה מטיולים, ממפגשים עם אנשים מעניינים, מחברות ומחברים, ממסיבות ובעיקר מאירועים משפחתיים. סיון אהבה לקרוא, לשיר, לצייר ולרקוד. היא רקדה בלהקה הייצוגית של אשדוד – "אביבים".

סיון אהבה ספורט, ריקודים, אומנות ואת לימודיה התיכוניים בכיתת המדעים כמו גם את הלימודים במסלול מדעי המחשב במכללת ספיר - אבל בעיקר אהבה את האחיינים ואת האחייניות שלה. קראו לה "הנסיכה של האחיינים" והיא בדרכה האוהבת ידעה להפוך כל ילד וילדה לנסיכים של ממש. "יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז", כך נהגה סיון כל יום בחייה, והחיוך כובש הלב שלה היה ממיס את כל מי שפגשה. סיון הייתה ביצועיסטית ומעשית, מתקתקת דברים. מפיקת-על שהקפידה על הדברים הקטנים ביותר. הנחישות וההתמדה יוצאי הדופן בכל דבר שעשתה, היו 'האני מאמין' שלה. סיון האמינה מאוד בעבודה קשה, ללא קיצורי דרך.

בצבא הוכשרה סיון להיות מאמנת כושר גופני. היא שובצה בביה"ס הטכני של חיל האוויר בבאר שבע ועבדה שם עם בני נוער. כך הפכה סיון להיות מורה צעירה, יפה ומוכשרת - אסרטיבית מחד, מכילה, רגישה ותומכת מאידך.

עם שיחוררוה עבדה בעבודה מועדפת בתחנת דלק 'דור אלון' הצמודה לכפר עזה. סיון הייתה סטודנטית למדעי המחשב במכללה האקדמית ספיר והייתה אמורה להתחיל את לימודי שנה ב'.

נסיבות מותה:

סיון ובן זוגה נאור חסידים, היו שבע שנים ביחד מהתיכון. הם נרצחו בברוטאליות בבית הקטן והצנוע של סיון בשכונת 'הדור הצעיר' בקיבוץ כפר עזה. בבוקר השבת, שמחת תורה, 7/10/2023, פלשו לקיבוץ כפר עזה מאות מחבלים. בשעה 11:12 דקות כתבה סיון : "דחוף, הם אצלי בבית, דחוף עזרה". סיון ונאור זה לצד זו נקברו בבית העלמין באשדוד בחלקת נרצחי השבעה באוקטובר 2023. משפחתה מבקשת לזכור את סיון עם חיוכה הכובש, עם הקלילות שאפיינה אותה, וגם כרודפת שלום. לין חברתה, קראה לה ״משכינת השלום" ו"הדבק של החבורה״.

סיון, במילותיה האחרונות, ביקשה לוודא שכל המשפחה בסדר. משפחתה מצווה למלא את בקשתה - להיות בסדר, לבחור בחיים ולדאוג לכך שסיון תהיה לעד חיה בתוככי משפחתה, חבריה ומכריה. הם מחויבים להמשיך בדרכה של סיון שנגדעה באכזריות אין קץ: דרך של אהבה וטוב הלב, דרך המשי - הדרך של סיון.

חברים מספרים:

נאור סבח: "התפרקה חתיכה גדולה מהלב של כולנו, כי את הייתה לב אחד גדול של נתינה ואהבה והיית עבורי חברת אמת".

הדר שטרית: "בתוך תוכי פשוט רציתי להיות כמוך. הכי יפה הכי מיוחדת, הכי חכמה, הכי חברותית מוקפת באהבה, בזוגיות מאושרת, מעוררת השראה ובת דודה לתפארת".

ליאור מימון: "את היית הגאווה של כולנו. לא שוכח שכל פעם שהייתי מחבק אותך או אומר לך שלום או רק מדבר אתך הייתי מרגיש שאני פשוט באותו רגע עם מלאך".

לירז מימון: "סיוני, קק שלי, היית בשבילי כמו שאף אחד לא היה. זוכרת שסיפרתי לך שנרשמתי ללימודים אבל נורא מפחדת ממתמטיקה במכינה ואת היית כל כך חכמה והסתכלתי עלייך בהערצה – היינו יושבות שעות על גבי שעות יום אחרי יום, היית סבלנית, הכי טובה בעולם לא יכולתי לבקש מישהי שתעזור לי כמוך ובסוף סיימתי והתקבלתי ללימודים. חבל שאת לא פה כדי לקבל ממני חיבוק ותודה".

דור, חבר מהשירות הצבאי: "הייתי עם סיון בצבא שירתנו ביחד בטכני. סיון התגייסה שנה לפני, לא אהבתי את השיבוץ שקיבלתי והראשונה שדיברתי אתה הייתה סיון. הקסם שלה הרגיע אותי בשניות. היכולת המדהימה שלה לקבל אנשים חדשים ולגרום להם להרגיש בטוב במקום שהם נמצאים בו, ליוותה אותי עוד שנים אחרי. סיון גרמה לכל הסביבה שלה להתאהב בה. תמיד ראיתי אותה כבחורה עם אופי, אחת לא פראיירית כזאת שיודעת לדרוש את מה שמגיע בנועם ובשקט שלה בצורה הכי יפה שיש. היא ידעה לקחת הכל בקלילות, באווירה טובה וכיפית. ידעה בדיוק מה להגיד ומתי. היא הייתה סופר אינטליגנטית עם אינטליגנציה רגשית בין הגבוהות שהכרתי. מסוג האנשים שאתה לומד מהם גם בלי לשים לב, זכיתי בה".

ליאל סבח: "את היית דומה לי וכשאני מסתכלת על עצמי אני רואה בי אותך ועד כמה שאני מזכירה אותך".

עמית שטרית: "כל רגע אתך היה באמת מיוחד, הצחוק שלך תקוע לי באוזן".

דורין אלבז: "תמיד ידעת לשלב הכל ביחד, לימודים, זוגיות משפחה וחברים. שיחה אחת אתך תמיד הייתה שיחה מאזנת, מכניסה לפרופורציות עוד שיחה אתך, זה כל מה שאני צריכה".

נועה אלקבץ: "היית אחותי הקטנה, אבל תמיד שאלו מי הגדולה מי הקטנה, תמיד הרגשתי הקטנה ותודה שאפשרת לי, היית ילדת הנחת של הבית, הילדה הכי טובה של אימא ואבא, זאת שתמיד אפשר לסמוך עליה וזאת שתמיד תהיה הראשונה בשביל המשפחה".

גלי לבל: "היית החברה הכי אמתית שיודעת מה להגיד בדיוק בזמן הנכון. הייתה בך שמחה אינסופית, כזאת שמרגישים מיד, בלי הפסקה. אוהבת אותך סיוני מגלגול שלך".

דניאל סבח: "החיוך הכובש והיפה שלך בחגים היה משהו שתמד אזכור. אני בטוחה שאת המלאכית הכי יפה בגן עדן".

רעות סבח: "האור שלך הקרין על כולנו. זוכרת את המפגשים שארגנת בכפר עזה, המקום שלקחו לנו אותך באכזריות שאין כמותה. תמיד עודדת אותי, ראית אותי לפני שבכלל התעסקת עם עצמך. היית אור גדול עבורי".

שיר סבח: "תמיד ידעת להיות זאת שלא משאירה אף אחד בצד. גורמת לכולם להיות ביחד, כולך טוב ונתינה".

מעין סבח: "אני זוכרת שהייתי קטנה הייתי מנסה לחקות אותך בדברים הכי קטנים, להיות כמוך". ליאל סבח: "הצחוק שלך חקוק אצלי ולא הגיוני שלא נהיה ביחד בחג, הדודה הכי טובה לאחיינים ולאחייניות והכי טובה להורים. זוכרת איך נתי הייתה אחרי הניתוח בעיניים וכל כך דאגת לה, כמה דאגת לה שתשים את הטיפות בעיניים שלא יכאב לה".

קליפ ל-"אבטיפוס – לעולם לא עוד". מילים: שמעון אלקבץ, לזכר בתו סיון שנרצחה בשבעה באוקטובר בכפר עזה עם בן זוגה נאור חסידים ז"ל. לחן: אמיר בן דוד.

לינק לסרט "ארבעה בתים וגעגוע". 

שמעון אלקבץ היה מפקד גלי צה"ל שעבר עם משפחתו לכפר עזה. ביום אחד חרב עליו עולמו כשארבעת בתי משפחתו עברו תופת, שבסופו נותר געגוע אין סופי שהפך להשראה ולעוצמה.