מהלך חייו:

סמל ראשון סתיו חלפון נולד בפתח תקווה ב-י״ז בחשוון ה׳תשס״ה (1/11/2004), להוריו רימונה ומאיר. סתיו היה הילד השלישי לאחר לידתם של אחיו הגדולים אסיף ופז. אחריו נולד אחיו הקטן ממנו, מאתן.

סתיו – אותו ראו הוריו כילד של אור - נולד וגדל בפתח תקווה. מגיל צעיר ניכר בו הרצון העז להצטיין בספורט, בלימודים או במשחקים. בחטיבת הביניים, למד סתיו בתיכון "יצחק שמיר" בפתח תקווה, במגמת כדוריד. הוא אהב לשחק עם חבריו ועם בני המשפחה - כדורגל, פינג־פונג ומשחקי מחשב. בכל אחד מן המשחקים, שאף תמיד לנצח ולהיות בהם הראשון. לצד אלה, תחביביו החביבים עליו היו משחקי המחשב והקארטינג. מתחום הספורט, ראה סתיו בשחקן הכדורגל הידוע "רונאלדו" דמות להערצה. התחרותיות והשאיפה למצוינות היו חלק בלתי נפרד ממנו, כאשר אליהם התלווה תמיד ליבו הענק וחיוכו הכובש. מן הזווית הקולינרית, סתיו אהב מאוד את השניצלים עם פסטה, מעשה ידיה של אימו רימונה וגם אהב לאכול פיצה עם המשפחה והחברים.

ב־12 בפברואר 2023 סתיו התגייס לצה"ל והחל את דרכו בחיל הים. שם הוא שובץ בתפקיד עורפי, בו הוא לא הרגיש כמי שיכול לממש את הפוטנציאל הטמון בו. הוא כהרגלו, שאף ליותר. על כן ובמטרה להוכיח את עצמו ואת יכולותיו, ביקש לעבור לבסיס סגור והתנדב לביצוען של משימות נוספות.

לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב־7 באוקטובר 2023, קיבל סתיו החלטה אמיצה ויוצאת דופן: לעזוב את אזור הנוחות, לוותר על השירות הצבאי העורפי ולהתגייס מחדש למסלול קרבי. במהלכן של עשרה חודשים רצופים כתב מכתבים, התכונן פיזית וללא הפסקה באימונים בביתו ובריצות בפארק. הוא התמיד והתעקש; דבר לא עצר בעדו בדרכו אל המטרה הנכספת. במהלך אוגוסט 2024, התקבל לחיל ההנדסה הקרבית, ויצא שוב לטירונות - הפעם כלוחם. סתיו הצטרף למסלול לוחמים חדש, במסגרתו הוכשר לשמש כלוחם וכנהג 'נמרה' - במסגרת הכשרה אינטנסיבית שארכה שמונה חודשים. בנוסף, זכה סתיו בסיכת הצטיינות ממפקדו בסיום המסלול. הוא שירת בתפקיד מבצעי משמעותי כנהג 'נמרה' וכלוחם פעיל בהנדסה הקרבית, במסלול רווי משימות מורכבות ועמוסות.

באותה התקופה הקשה, בעיצומה של מלחמה, סתיו פרח. השירות הקרבי הפך עבורו למקור גאווה; הוא אהב את הצוות, את חבריו הלוחמים ואת הפעילות המבצעית. הוא גם הרגיש כמי שסוף־סוף נמצא בדיוק במקום הנכון. הייתה ההיא התקופה המאושרת בחייו, שלוותה בתחושה של מימוש עצמי ושל שליחות.

במהלך שירותו, כתב בטופס האישי שלו את המשפט שהפך למוטו: "אני מאמין שאני יכול להצליח במטרה שהצבתי לעצמי - להיות לוחם." את המטרה ההיא הגשים סתיו בענק. לא רק שהפך ללוחם אלא שהפך לכזה שכל מפקד וכל לוחם העדיפו לצידם: מקצועי, חדור מטרה, עם חיוך תמידי, בעל לב רחב וכוח פנימי עוצמתי.

סתיו האמין במצוינות, בלהיות ראשון בכל ובחתירה למטרה ללא ויתורים. הוא הציב לעצמו את היעד להיות לוחם, והשיג את מטרתו ללא עוררין. המשפט שנמצא במכשיר הטלפון האישי שלו, מסכם את תפיסת העולם של סתיו בצורה מרגשת:

"Take risk. If you win, you will be happy. If you lose, you will be wiser."

בתרגום ישיר: קח סיכון. אם תנצח, תהיה מאושר. אם תפסיד, תהיה חכם יותר. זו לא הייתה רק אמרה אלא דרך חיים. סתיו לא פחד להעז. הוא בחר לצאת מאזור הנוחות תוך וויתור על מסלול קל ובטוח, ולרדוף באומץ אחר חלומו והיעד שהציב לעצמו - להיות לוחם. בלי קשר לסיכון, הוא ידע שהדרך עצמה תעצב אותו ותהפוך אותו לטוב יותר. את מטרתו השיג בעוצמה, באמונה עמוקה ובתחושת מימוש עצמי.

נסיבות מותו:

בליל ה־17 ביוני 2025, במסגרת פעילות מבצעית של חיל ההנדסה־הקרבית בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, פעלה המחלקה של סתיו לנטרול מנהרות אויב. במהלך הלילה ביצעו הלוחמים את משימתם בהצלחה והשמידו מנהרות טרור. למחרת, יום רביעי ה־18 ביוני, בשעות הבוקר המאוחרות, התבקש סתיו להזיז את הנמרה כדי לאפשר לצוות להעמיס ציוד ולהמשיך למשימה הבאה.

בדרכו החוצה מהמבנה שבו שהו, יצא סתיו שלישי מבין הלוחמים. בעת שהתקדם לעבר הנמרה, נורה סתיו מירי מדויק של צלף מהקומה השלישית בבניין סמוך - מרחק של כ־500 מטרים. הפגיעה הייתה קשה מאוד. חבריו למחלקה, שני חובשים ופרמדיקית, העניקו לו טיפול ראשוני מהיר תחת תנאים מורכבים. סתיו פונה באמצעות מסוק לבית החולים סורוקה בבאר שבע כשהוא במצב אנוש. למרות מאמצי הרופאים,  נאלצו שם לקבוע את מותו  והוא בן 20 וחצי שנים בלבד.

משפחתו שואפת לכך שסתיו ייזכר כלוחם אמיץ, נער חדור מטרה, עם לב ענק, עיניים טובות וכחולות וחיוך ממיס. ילד שלא ויתר על חלומותיו ואף הגשים אותם. שייזכר כמי שהיה מסור לחבריו, למשפחתו ולמדינה. שהחיוך והאור שהיוו חלק מדמותו הייחודית ימשיכו ללוות את כולם, בכל פעימה.

סיפרו עליו:

חבר ילדות ליאור סעידה: סתיו חבר יקר ואהוב שלי, כל הילדות היית לצידי ושמרת עליי. הדבר שאזכור מסתיו זה את טוב הלב שלו. הוא תמיד היה נקי מכל מה שרע בעולם הזה, התייחס לכולם באופן שווה, ותמיד חשב על השאר לפני טובתו האישית. האנרגיה והרוח שהוא הביא איתו, היה משהו מיוחד. אתגעגע לנצח לרוח המנצחת שהייתה בך ולחיוך המלא אהבה. תודה על מי שהיית בשבילי. אלברטו – יום אחד ניפגש.

מפקדו, איתי טובוך: סתיו היה חייל שלי, חבר ושותף על מלא בלחימה. אני וסתיו עברנו הרבה חוויות משותפות ביחד בלחימה וגם מחוץ. סתיו היה בחור שקט, אבל גם מלא במוטיבציה במיוחד שמדובר על תחרות, הוא פשוט לא היה רואה בעיניים. לא משנה איזה משימה הוא היה מקבל הוא היה עושה את זה על הצד הטוב ביותר תמיד עם החיוך הזה שלו. לא היה דבר כזה לשבת איתו בנמרה ולא לצחוק מהצחוק שלו. סתיו בעייני הוא דוגמה למה זה להיות אדם טוב, שאיפה שצריך אותו איפה שהוא יכול לעזור או לתרום אז הוא נמצא שם עם חיוך על הפנים פשוט הופך כל דבר קשה לקצת יותר קל.

חבר מההכשרה ומהמחלקה איליי ביטון: סתיו אח שלי, חבר שלי, החיוך שאף פעם לא ירד מהפנים שלך חסר, הרצון שלך לעזור ולתת בלט יותר מכולם, אף פעם לא פחדת מכלום ומבחינתי אתה מגדיר בשבילי את המילה לוחם. אוהב ומתגעגע❤️

אביב, בת דודתו: סתיו שלנו , סתיו היית כמו אחי הקטן גדלנו ביחד. אתה גיבור ישראל, תמיד היית עם החיוך הממיס והעיניים היפות והטובות שלך. אני זוכרת את ימי שישי כשהיית חוזר מהבסיס לסבתא אביבה, חוזר עם הנשק וכל כך גאה. היינו מדברים על צה"ל, היית משתף אותי בחוויות שלך מעזה, וכל כך נרגש לספר. היית גאה להיות לוחם, ואני יודעת היום שזו הייתה התקופה המאושרת בחייך. אני אמשיך להנציח אותך, אספר עליך לכולם לנצח אוהבת אותך עד אחרי הנצח ומתגעגעת מלא, אביב.

חבר מההכשרה דור:

סתיו, היית אח שלי, האדם הקרוב אליי בצבא. מקום הבריחה שלי ברגעים קשים. כל פעם שהיה קשה ושחור הייתי מסתכל עלייך עושה את העבודה בחיוך גדול שלא ירד מהפנים שלך לרגע. איזה איש היית, חכם, אכפתי, נדיב, רגיש לחברים שלו, עניו, פשוט ילד גבר. אין אחד שלא אהב אותך. בגדול היית הדבק של המחלקה, האדם שמחבר בין כולם, דואג ואוהב את כולם. אוהב אותך לנצח אחי.