מהלך חייה:

תמר טורפיאשוילי נולדה בתאריך 21.12.2013 בישראל בעיר אשדוד, להוריה מננה ואברהם, אחות

קטנה לאיציק ולעדן. תמר למדה בבית הספר היסודי שז“ר בו הייתה תלמידת כיתה ה'.

היא הייתה ילדה חכמה, תלמידה חרוצה, אהובה על חבריה לספסל הלימודים, כמו גם על הצוות החינוכי אשר דאג לשבח אותה ללא הרף. על כך מעידות תעודות ההצטיינות שנהגה לקבל הן בפן הלימודי והן בפן החברתי. תמר הייתה מעורבת חברתית ודומיננטית. היא דגלה באהבת חינם ובהושטת יד לעזרה; חיפשה תמיד לחבק את השונה והאחר. תמר הייתה ילדה של שלום ואהבה בעלת עיניים חכמות ויפות ופנים מלאכיות.

היא מאוד אהבה לרקוד והייתה חלק מלהקת המחול של נואלדאנס.  מוזיקה וריקוד היו כל חייה; היא הייתה שרה ורוקדת בכל הזדמנות שהייתה לה, בבית או בחוץ. לא משנה מה היו אומרים לה, היא תמיד המשיכה, כי זה מה שהיא אהבה. תחביב נוסף שהיה לה והתפתח אצלה בשנתיים האחרונות - היה ציור.  אבל לא רק.היא אהבה מאוד משחקים בסלולר, סדרות טלוויזיה ושירים ביוטיוב. היא העריצה את נועה קירל, את סטטיק ובן אל ואת אנה זק. אבל השיר אהוב עליה ביותר היה שירו של משה פרץ - גיבור של אימא.

החלום הכי גדול שלה היה להיות יוטיוברית מפורסמת. היא שאבה השראה מהרבה יוטיוברים ואהבה מאוד לצפות במשפחות ביוטיוב שמעלות בלוגים ביחד, בהן משפחת ספיר, משפחת טרסוב ועוד.

תמר הייתה ילדה רגישה וסקרנית מאוד. תמיד אפיין אותה הרצון להיות עצמאית, דבר שהתבטא בעבודת שורשים שעשתה בכוחות עצמה בכל הנוגע לתרבות העדה הגאורגית, שהינה מוצאם של הוריה. היא למדה אט אט את השפה, את סוגי המאכלים של העדה וחלמה לטייל בגיאורגיה ולהכיר אותה על מגוון רבדיה.

לאורך השנים היו לתמר הרבה סימני היכר – למשל, החום והאהבה שהיא אהבה להפיץ לכל עבר. היא תמיד הייתה מחבקת ומנשקת ומספרת על עצמה. בלי להתאמץ, הייתה שובה אנשים בקסם שלה. היא נולדה להיות במרכז הבמה, היא הייתה כריזמטית ומהפנטת, אי אפשר היה לפספס את דמותה. היא הייתה מוכרת בברכותיה בימי הולדת. הברכות שלה תמיד היו הארוכות יותר. ימי הולדת בשבילה היו קדושים והיא הייתה לוקחת מאוד ברצינות את עניין הברכות כי כל אחת ואחת מהן יצאה לה מהלב. המילים שלה, התמימות והרוך שבקול שלה - המיסו ומילאו באושר כל פעם מחדש את הסובבים אותה. היא הייתה מאוד בוגרת לגילה והרגישות שלה באה לידי ביטוי כל יום ויום בחייה.

הדברים הכי חשובים שתמר האמינה בהם היו אהבת החנם וקבלת האחר. המוטו שלה באמת היה לאהוב ולהיות נאהבת ולחיות את החיים במלואם. היו לה חלומות, מטרות ושאיפות, ולמרות שהיא הייתה רק ילדה, היא האמינה בהם מאוד. היא רצתה להיות יום אחד בעלת אפשרות לעזור לכל החיות שנמצאות ברחוב ולמצוא להם בית; היא רצתה לתרום כסף למשפחות במצוקה ולעזור כמה שיותר; היא חלמה לטייל ולראות את העולם ולחיות את החיים איך שהיא רצתה. היא אהבה לחיות, היא רצתה לחיות והיא הייתה בעלת ביטחון עצמי ואמונה בעצמה שהיא תוכל להיות כל מה

שהיא תרצה. אהבת האחר וקבלת השונה היו דרך חיים בשבילה, והיא מאוד רצתה שכולם יאהבו אותה ויקבלו אותה.

תמר אהבה הרבה דברים - היא אהבה אוכל, ספורט, מוזיקה וריקוד, ציור, יוטיוב, משחקים, איפור ובגדים, בעלי חיים, סרטים וסדרות, לבלות זמן איכות עם המשפחה הגרעינית והמורחבת ועם החברות שלה - וכמובן לשחק עם כלבת המשפחה" ליידי" שזכתה גם להיות האחרונה שקיבלה חיבוק מתמר בטרם לכתה.

משפחתה של תמר הייתה רוצה שהיא תיזכר בדיוק כמו שהיא הייתה - ילדה יפה, רגישה וחכמה, טובת לב, בטוחה בעצמה, חזקה, אישיות מיוחדת במינה, ילדה אמיצה שתמיד בחרה לראות את הטוב שיש לחיים להציע, מצחיקה ושובת לב, ילדה שאוהבת לאהוב ולהיות נאהבת, מלאה באהבת חיים; ילדה עם חלומות גדולים; כוכבת ענקית שנולדה לזרוח, מוכשרת, ילדה של אהבה עם פני מלאך בדיוק כמו שכולם ראו אותה.

נסיבות מותה:

אירועי השביעי באוקטובר השפיעו קשות על תמר וגרמו לה לחוות פחדים וחששות רבים בימים האחרונים לחייה - עד לאותו היום בו היא כבר לא יכלה להכיל יותר את המצב. ליבה הקטן של

תמר לא עמד ברגשות הפחד והחרדה שחשה והיא התמוטטה ואיבדה את ההכרה, באותו יום שישי 20/10/2023 בו נשמעו שתי אזעקות באשדוד - אחת אחרי השנייה. צוות של איחוד הצלה שהגיע ראשון לדירה יחד עם צוות פרמדיקים של מד"א, נלחם במשך דקות ארוכות להחזיר את הפעימה לליבה עד אשר הצליחו ופינו את תמר לבית החולים אסותא באשדוד, במצב קשה.

שבוע ימים נאבקו הרופאים על חייה בבית החולים עד ללכתה בטרם עת. תמר הייתה ילדה בריאה ולא סבלה משום מחלות רקע. היא נפטרה ב- 27/10/2023 ונקברה בבית העלמין בחלקת חללי "חרבות ברזל" בעיר מגוריה, אשדוד - בת תשע שנים ועשרה חודשים במותה בלבד.