מהלך חייה:

תכלת  נולדה בכ"ג סיון ה'תשס"ה (30.06.2005) באשדוד. בתם היחידה של איתן זערור, תושב אשדוד, ואמה גלדיס בת קיבוץ בארי. את שנותיה הראשונות חיה עם אחיה למחצה, בר וניב, ילדיו של איתן מאשתו המנוחה, ועם ליאל אחיה מאם.

כשתכלת הייתה בת שלוש, נפרדו הוריה והיא  עזבה את אשדוד עם אימה ואחיה ליאל, לטובת החיים בקיבוץ בארי, שם קבעו את ביתם. זמן קצר אחרי שהגיעו לבארי, תכלת נפגעה מרסיס קסאם שנפל ללא התראה, ונתקע ברגלה, בעצם השוקית. לא ניתן היה להוציאו ולפיכך תכלת נשאה אתו עד יומה האחרון.

אחת לשבועיים היה אביה איתן נוסע להביאה לשבת, ובביקוריה האב והאחים הרעיפו עליה חום ואהבה. היא נחשבה "לילדה של אבא" - הילדה הדעתנית והעיקשת אשר כבר בגילה הצעיר ניכרה בה עמידתה האיתנה. אחיה מספרים בחיוך של געגוע, כי אחת ממילותיה הראשונות הייתה המילה "חצוף" עת גערה בהם.

אביה מספר כי השם תכלת ניתן לה בשל עיניה התכולות, ה-כל כך מיוחדות ויפות שתפסו כל אדם שראה אותה. תכלת של ים ושמיים. היא נולדה לאחר שלושה בנים, ולכן הוכתרה כ"נסיכה" של הבית. תינוקת מיוחדת במינה, שנולדה בתאריך מיוחד של סוף שנת הלימודים. אחיה נזכרים בערגה בשמחה הכפולה שליוותה את היום ההוא. תינוקת יפיפייה שהכניסה שמחה והתרגשות רבה לביתם.

באוגוסט 2008 עברה המשפחה מקיבוץ בארי לקיבוץ אורים, ויחד עם ילדי הקיבוץ תכלת למדה בבית הספר היסודי "ניצני אשכול", ואת כיתות ההמשך למדה בנופי הבשור. היא סיימה את בחינות הבגרות בציונים גבוהים, במגמת אומנות.

לאחר לימודיה תכלת שבה לקיבוץ בארי, קרוב לסבתא שמתגוררת בקיבוץ, והחלה לעבוד כמטפלת בבית הילדים. מעט אחריה הגיע לקיבוץ דור רידר מקיבוץ סעד, והקשר ביניהם נרקם לכדי זוגיות יפה. האהבה פרחה ביניהם, והם עברו להתגורר יחד מול הבריכה במקום.

בני משפחתה מאשדוד התרשמו כי על אף הטלטלות המשפחתיות שפקדו אותה, גדלה והייתה לבחורה אופטימית וחייכנית שאהבה חברה, מסיבות וים, והשקיעה את זמנה במוסיקה ובשיחות עם חברים. הם למדו על תכלת אחותם מפי חבריה וחברותיה אשר ביכו את לכתה, והספידו אותה בלוויה. "הופתענו לראות את החיבורים שהיו לה עם אנשים, עד כמה חיזקה אותם סביבה ממקום של חוסן אישי שעוצב עם השנים. היא העניקה אהבה, ותמכה בחיוך במי שהיה זקוק לה. עיניה היו מיוחדות, יפות וטובות שנסכו ביטחון, וכך היינו רוצים שהיא תיזכר".

נסיבות מותה:

בשבת שמחת תורה, 7.10.23 נותק הקשר עמה כבר בשעות הבוקר, והיא הוגדרה כנעדרת. המשפחה והחברים היו בטוחים שהיא נחטפה לעזה כיוון שהטלפון האישי שלה אוכן בעזה. אולם, לדאבון הלב, כעבור כשבוע וחצי הגיעה הבשורה המרה על הירצחה, זאת לאחר שגופתה זוהתה, והיא רק בת שמונה עשרה במותה.

קצינת הנפגעים מטעם הצבא סיפרה כי תכלת שהתה בדירה שבקומה השנייה עם דור בן זוגה. המחבלים נכנסו אל דירתם דרך חלון הממ"ד, הם הוצאו מהדירה, ונרצחו מחוצה לה.

תכלת הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ געש, סמוך לים שכל כך אהבה. משפחה וחברים ליוו אותה בדרכה האחרונה, ובסמוך לקברה התקבצה המשפחה כולה בשנית. הזמר רביד פלוטניק, שהיה אהוב עליה במיוחד, השתתף בלוויה של תכלת, והוא שר לה את שירו: "נתראה בגלגול הבא".

אחיה, בר זערור, מספר: אבא סיפר לי שתכלת נעדרת. באותו הזמן גויסתי למילואים בעוטף, משתדל להישאר בעשייה, ולא לאבד את דעתי בשל מצב של חוסר וודאות. קיווינו לבשורות טובות, ובאמת לא ידענו מה עדיף יהיה לשמוע, האם נחטפה? או נרצחה? שאלות שהעסיקו אותי מאוד.

כל הרגשות שבתוכי התעוררו, לאחר שהשתדלתי להדחיקם שנים רבות בשל הנתק שהיה בין המשפחות. חשתי געגוע כואב. באחד הימים שלאחר מתקפת הפתע בבארי, סיירתי במקום עם חבר יליד הקיבוץ. הילכתי בשבילי התופת מנסה לאחוז ברגעים כדי להרגיש את אחותי, את התכלת שאבדה מעל לראשי.

כל כך רציתי להיכנס לדירתה, כדי להתמזג עמה ברגעיה האחרונים, לחוש בה. רציתי ליטול מזכרת ממנה, ממי שהייתה בעבורי, האחות היחידה שלי, יפת העיניים וורודת הלחיים שכל כך אהבנו לצבוט באהבה. אולם, דבר לא הכין אותי למראה המחריד, ביתה של תכלת ודור שוטח על ידי טנק צבאי, כיוון שחדרו אליו מחבלים שהתגוררו בתוכו, וממנו המשיכו לטבוח בבני עמנו. מה גדול היה כאבי, מה גדולה הייתה אכזבתי. תכלת אחותי, אזכור אותך תמיד!