מהלך חייו:

יוסף איתמר ברוכים היה לוחם ומפקד בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. נולד ב-24.10.2002 למאיר ולאורלי. אח לענבל בת 24 ולנדב בן 17.

איתמר היה ילד שקיבל את מתנת הקסם. וכמאמר המשפט הוא אכן היה "יפה הבלורית והתואר",  חכם, חייכן, בוגר, בעל חוש הומור ורגישות רבה לזולת. כשגדל, הראה עניין רב באומנויות, הוא צייר, למד בבית ספר למשחק, ניגן על גיטרה, מנדולינה ואפילו על טרומבון. בבית הספר התיכון בו למד, מקיף י״א, הוא הצטרף לתנועת הנוער מש״צים, בה היה חניך ומדריך והתחנך על אהבת הארץ.

כנער, איתמר החל להתאמן בחדר כושר, הוא התמיד באימונים, אכל אוכל מזין, גדל וראה תוצאות והתאהב בתחום הכושר. הוא אף אימן חברים רבים שלו. מהר מאוד איתמר מחליט לתעל את היכולות הפיזיות שהוא בונה לעצמו לטובת המדינה ומחליט שהוא מתאמן להיות הלוחם הטוב ביותר שצה״ל יכול לקבל. הוא הצטרף לקבוצת כושר קרבי בה שאר החברים היו תלמידי כיתה י״ב כשהוא בכיתה י׳ בלבד, ומהגיל הצעיר הזה התחיל להתאמן בכל הכוח, באימונים מפרכים, בשעות הבוקר המוקדמות, עמד באתגרים מורכבים, דבר שתרם לבניית החוסן הנפשי שאפיין אותו.

כשסיים את הלימודים בבית הספר, לפני הגיוס לצבא, הוא בחר להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר ולמד בקורס מקצועי של מכון וינגייט שבסופו הוסמך כמדריך חדר כושר. איתמר לא התגייס ליחידה מובחרת כפי שרצה, אבל כן התקבל לחטיבת הצנחנים, ולאחר כמה ימים החליט – אם אני אהיה צנחן – אהיה הצנחן הטוב ביותר, וכך היה. איתמר התגייס במרץ 2021 כלוחם בחטיבת הצנחנים, בהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד כיתה, סמל מחלקה ורב סמל פלוגתי.

אחת מהתכונות שאפיינו את איתמר הייתה התמדה, בחייו הקצרים למד איתמר שכדי להגשים את השאיפות שלך אתה צריך להתמיד וכך להצליח, הוא התמיד במה שאהב והתמקד בו, הוא יישם זאת בעצמו והפך ללוחם ומפקד מצטיין, ודרש גם מחייליו לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר ולהיות לוחמים מקצועיים וערכיים. כמפקד, איתמר הכיר את הבעיות האישיות של כל חייל, עזר לכל חייל שנתקל בקושי, גם על חשבון הזמן הפנוי שלו.

השיר ״כוכב״ של אסף אמדורסקי היה אהוב מאוד על איתמר, השורה ״תן את ימיך כמו טבעת יהלום״ אפיינה אותו במיוחד, איתמר חי כל יום במלואו, הוא התנסה בכל הדברים שעניינו אותו ולא בזבז זמן על מה שלא, הוא היה בזוגיות מאושרת עם ליאור ירושלמי, היו לו חברים רבים, הוא טייל בכל רחבי הארץ וגם בעולם, חי על קצב מהיר, הוציא רישיון נהיגה ביום הראשון שהדבר התאפשר, הרבה ביציאה לבילויים, וקיבל משמעות גדולה מהשירות בצבא אותו אהב מאוד, כמובן שהיו לו אפילו תוכניות להמשך, איתמר רצה להמשיך ולהתפתח בתחום הכושר, ולבנות חדר כושר שיתאים לבעלי מוגבלויות.

נסיבות מותו:

בשבעה באוקטובר 2023 פרצה מלחמת חרבות ברזל, איתמר היה בבית של בת זוגתו ליאור בכפר סבא, זמן קצר לאחר שהתחילו האזעקות הוא התקשר לאחותו ענבל (שזו אני) וביקש ממנה לארגן את התיק הצבאי עם כל הציוד שיש לו, הוא חוזר הביתה ויוצר קשר עם המפקד שלו, לראות לאן צריך להגיע, עוד לפני שקוראים לו לחזור. איתמר בזמן הזה היה רב סמל פלוגתי בבא״ח צנחנים, יד ימינו של מפקד הפלוגה ואחראי איתו על פלוגת לוחמים בהכשרה. איתמר וחייליו הגיעו לעיר שדרות שם הוא נלחם במחבלים, הציל אזרחים שהיו נצורים בבתיהם, וכל זאת תוך כדי סיוע למפקד הפלוגה ווידוא שחייליו נלחמים ולא חסר להם דבר. ביום ראשון שמונה באוקטובר, כשנסע בין נקודות בהם חייליו היו ממוקמים, נפצע איתמר מפגיעת רקטה ששוגרה לשדרות. איתמר פונה לבית החולים ברזילי ושם נקבע מותו. אנחנו, המשפחה, מנציחים את איתמר כך שרוחו ודרכו ימשיכו בעולם הזה, גם כשהוא לא כאן.

חבריו מספרים:

ליאורי- בת הזוג של איתמר: איתמר ילד מיוחד, עם לב גדול, עם מוכנות גדולה להשקיע ולתת מעצמו לסובבים אותו. אחרי כמעט שנה של זוגיות אתו, היה לי מסע כומתה בסוף הטירונות ואיתמר היה בקורס מכים. לא ידעתי אם יצליח לבוא למסע לראות אותי מסיימת הכשרה. בסוף המסע אני רואה אותו עומד שם עם המשפחה שלי. בדיעבד גיליתי שהוא בעצמו עשה מסע כומתה בשביל להגיע לרגע הזה. אחרי לילה לבן של תרגולים מעייפים ומאמצים בשטח, הוא יצא בשלוש לפנות בוקר לתחנת אוטובוס שהיה במרחק שעה הליכה והחליף כמה אוטובוסים רק כדי שאוכל לראות אותו שם בסוף המסע.

בסוף יצא ששנינו עשינו מסעות באותו יום בשביל להגיע להיות באותו מקום ביחד.

ארז: איתמר בשבילי היה החבר הכי טוב כל תקופת התיכון. היינו עושים הכל ביחד, מתאמנים ביחד, טיולים, או החלפת תלמידים בגרמניה. גם כשרוב החברים לא היו מנסים דברים חדשים הוא הלך וניסה כי לדעתו זה היה שווה. זה אחד הדברים שלמדתי ממנו ולקחתי לחיים - ללכת עם מה שאתה מאמין בו, ולעשות את זה בחיוך. הוא האמין בשירות משמעותי בשלב מוקדם גם כשצבא לא היה בשיח סביבנו והלך לכושר קרבי, השקיע בזה כי כיוון לשירות הכי משמעותי שיש.

שרון כהן: אני ואיתמר היינו חברים מהרגע שהכרנו אבל בשנתיים האחרונות הקשר היה אחר וזה שנתיים מהטובות בחיי ואין לי ספק שלאיתמר יש קשר לזה. החיוך שלו היה פשוט מאיר כל מקום שאליו הוא נכנס ונותן אווירה של חום ובנוסף הוא היה מצחיק, פשוט קורע מצחוק. מספיק מילה אחת שלו שגורמת לכולם פשוט לבכות מצחוק ולרומם את האווירה ברגע.  הדבר שאני לקחתי מאיתמר זה פשוט לחיות בלי פחד. לחיות את הרגע ואיך שאני רוצה בלי לחשוב מה חושבים או מה אומרים.

סרן נועה כרמל – מש"קית ת"ש ששירתה עם איתמר: ברוכים, מהפגישה הראשונה שלי אתו היה ניתן לראות בדיוק איזה בן אדם הוא. הייתי המשקית תש של הפלוגה של ברוכים בבא"ח צנחנים. בשבוע הראשון כשנקלטו החיילים, ישבתי עם כל מחלקה בפלוגה ויידעתי את המפקדים בבעיות התש של החיילים והמשך טיפול. ברוכים, היחיד שידע את שמות כל החיילים וזה רק ביום השני לקליטתם! זכר את כל בעיות התש של כל אחד מחייליו, ווידא איתי כי אכן אין משהו שאנו מפספסים. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, כזאת מפקדת אני רוצה להיות. בדיוק כמוהו. מאז, הקשר ביני לבין ברוכים רק הלך והתחזק, שיחות נפש רבות, על צה״ל, על ליאור שלו, עליי אומרת לו שהוא חייב לצאת לקצונה ועל החיים עצמם. ברגעים קשים הוא היה לצידי והרים לי את הראש. תמיד הזכיר ללכת בראש זקוף. חתיך הורס, קורע מצחוק וטוב כל כך.

זה הבן אדם שהכרתי. כששמע שאני רוצה לצאת קצונה ואני גבולית בזמנים של הריצה. מיד הודיע לי שהוא ואני יוצאים לרוץ למרות ״שאני לא סובל ריצות ומעדיף משקולות״ כך אמר. יצאנו לרוץ. יום למחרת, ברוכים דאג ששוב נצא לרוץ על אף שהיה גמור מעייפות. זה פשוט מתאר את הבן שהוא, ואת מי שהיה עבורי, חבר אמיתי שרואה את האנשים שלו לפני הכל. אני אוהבת אותך ברוכים.

הלוואי ואתקרב אפילו קצת לבן אדם ולחבר שהיית. הלוואי ואהיה חצי מהמפקדת שהיית. נתת לכולנו בפלוגה תחושת אחדות, ביטחון ובזכותך זכינו להרגיש באמת מהי חברות. פשוטו כמשמעו.

תודה עליך חבר יקר שלי.

אלירן מליחי- חייל של איתמר: ברוכים היה המפקד שלי בצוות, הוא תמיד ידע מה לומר, שם לב לדקויות הכי קטנות באימון. ככה הוא היה כמפקד, תמיד מסתכל על הפרטים הכי קטנים עד שעושים הכל מושלם. כמו שהוא דחף אותי באימונים הוא דחף את כל הצוות לרמה הכי גבוהה שיש, פשוט בן אדם זהב ובזכותו גם אני דוחף אנשים קדימה.

שירים שאהב

Nothing Else Matters (Remastered)

גם אני-קוקי לבנה 

*On His Arm There Were Wings*

On your arm there were wings,
Tattooed so you could fly,
And as an angel you flew,
Sooner than we expected you to.
You were our aegis,
As your mother claimed,
So, when safely we returned,
To your gravesite we came.
The strength you achieved,
Made space for your great wings.
And with your broad back,
You were a bastion against our fiends.
We felt Gods' plays,
As the bullets flew from afar,
We didn’t know,
He'd sent us his angel Itamar